תאגידים - שיעור אחרון לסמסטר

תקנון ותזכיר

חברות שהיה להן תזכיר- יכולות לעבור למשטר שיש בו רק תקנון. ההבדל בין המשטרים הוא שבישן שינויים היו ברוב של 75% וכיום ניתן לשנות ברוב של 50%. זה אומר שמעבר למשטר החדש פוגע בזכויות מוקנות. לכן המעבר נעשה דרך ס' 24 לחו"ח. הס' הזה דורש רוב גבוה מ-75% מהמשתתפים בהצבעה, למעט נמנעים. הס' מאפשר להחברה להמשיך לפי המשטר הישן. דרוש הליך לפי ס' 350 (שהחליף את 233 – פסה"ד לאומי פיא מתיחס אליו). ס' 350 הוא סעיף סל שמדבר על פשרה בין הנושים בפשיטת רגל. כיוון שהעסקאות המסובכות לא הוסדרו בחוק, הס' הזה נבחר לתת פתרון לכל הדברים שאין עליהם חקיקה. כיום כבר יש סעיפים אחרים אבל התרגלו כבר להשתמש בו. יש גם פס"ד שאומר שיש חופש בחירה האם להשתמש בחוק הספציפי או בס' 350.

ההליך הוא כינוס אסיפות סוג בחברה ומסתיים באישור בימ"ש. מה זה אסיפת סוג?

פס"ד פיא – כיצד ראוי לכנס אסיפת סוג לצורך ס' 233?

כאשר חברה מגייסת כסף, היא יכולה לבחור בכמה דרכים:

• אשראי – הנפקת ני"ע מסוג אג"ח

• מניות בכורה –

• מניות רגילות

• בניית סוגים של מניות רגילות

בפסה"ד היו שני סוגי מניות – A, B. המניות היו זהות בכל מלבד כח ההצבעה – במניות A על כל שקל נתנו קול, ובמניות B נתנו על כל 5 שקל קול. מלכתחילה המבנה יצר אפלייה בזכויות ההצבעה.

אסיפות סוג הן אסיפות משקיעים נפרדות עבור כל סוג דרך גיוס כסף: בעלי אג"ח, נושים מובטחים, בעלי מניות בכורה, בעלי מניות A, בעלי מניות B. צריך 75% תמיכה של כל סוג בנפרד.

ביהמ"ש גם מורה על איזה אסיפות צריך לכנס.

ס' (ט) אומר שצריך רוב רגיל בהרמת ידיים + רוב של 75% מהערך. למשל, יש 5 בנקים שהם נושים מובטחים של החברה ומכנסים אותם. בנק לאומי מחזיק 75% מהחוב. הוא תומך בהצעה. הבנקים האחרים מתנגדים. לכן המתנגדים לא ינצחו.

ס' 351(א)(5) אומר שביהמ"ש יכול לתת הגנה למיעוט במהלך האישור – הוא יכול לתת להם סעד.

בפס"ד פיא נקבע שכינוס האסיפות צריך להיות לפי אינטרסים ולא רק לפי סוג.

לחברת כבלי ציון היו בעלי מניות מהציבור ובעלי שליטה. בעקבות שינוי בחקיקה, בעלי השליטה רצו לשנות את מבנה ההון: ב"מ האחרים שמחזיקים מניות A יחזירו אותן לחברה כך שיישארו בחברה רק מניות B. ביהמ"ש קבע שכאשר מבצעים תוכנית כזאת לא מספיק לכנס אסיפות של בעלי מניות A ו-B. היה צריך לכנס גם אסיפת ב"מ B שיש להם גם מניות A ואסיפת ב"מ B בלבד.

השיטות למניעת השתלטות על החברה:

1. מניות יסוד / זהב / ניהול – הון החברה נבנה משני סוגים של מניות: רגילות ויסוד. מניות היסוד נותנות לבעלים שלהן % קבוע מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית. היום זה אסור. בהתחלה רק הבורסה הגבילה את היחס המותר בין A ל-B. ב-91 עיגנו את זה בחוק ני"ע – חברה נסחרת חייבת שיהיה בה שיוויון בזכויות הצבעה (46ב, 46ג). כדי לעודד חברות קיימות להגיע להסדר הזה, הגבילו את היכולת של חברות שיש בהן הבדל לבצע הנפקה. רצו להגיע למצב שבו הציבור יחזיק יותר מ-50% מהמניות של החברות הנסחרות בבורסה. כך, אם יש בעיית נציג בחברה, הערך של המניות יירד ואז זה יזמין השתלטות עויינת. הצעות רכש עוינות מאיימות על בעל השליטה ומרסנות את בעיית הנציג מלכתחילה. הסיפור של פיא הגיע ע"ר התיקון בחוק.

2. סוג A וסוג B – הגיוון אינו מוחלט, גיוסים חדשים מביאים לדילול אבל מופחת.

המהות האמיתית של עסקת פיא – מי שהחזיר מניות A וקיבל מניות B איבד קולות הצבעה. הם קיבלו פרמיה על מתן השליטה (קצת יותר ממניה). כאשר נותנים להם הרבה מניות B הציבור מפסיד הון, כי יש לחברה פתאום יותר מניות.

ביהמ"ש מחפש את הייצוג של הצד השני לעסקה – לכן צריך לכנס את האסיפות ע"פ אינטרסים.

הבעיה עם ההסדר החדש הזה הוא שעלולה להיווצר סחטנות של המיעוט. צריך למצוא את הטיזון בין אופורטוניזם של הרוב לסחטנות של המיעוט.

דיני שותפויות

האם שותפות היא אישיות משפטית?

פס"ד פרי העמק דן בשאלה זו. ברק מבחין בין אישיות משפטית נפרדת להגבלת אחריות. אישיות משפטית נפרדת זה היעדר יריבות ישירה בין בעלי התאגיד לצדדי ג'. א"מ היא מערכת יחסים בין התאגיד, הבעלים והנושים רק כאשר התאגיד בפירוק.

פרי העמק היה הראשון שבו הגדירו את האישיות המשפטית הנפרדת. אוריאל פרוקצ'יה מאד התנגד לפסה"ד הזה – הוא לא מקבל את ההבחנה של ברק. לדעתו אין דבר כזה תאגיד בלי א"מ.

פרופ' שרון חנס קרא לעיון מחדש בסוגייה.

נניח שאדם פרטי מנהל עסק לא מאוגד. יש לו נושה פרטי ונושה עיסקי. הם יצטרכו להתחלק בקופה שלו. זה פשוט.

נניח שאדם פשוט מקים חברה לא בע"מ. יש לחברה נושה עסקי ולבעל המניות יש נושה פרטי. הכסף נמצא בקופה של החברה. הנושה הפרטי לא יכול לקבל את הכסף, אבל הוא יכול לקחת את המניות. הנושה הפרטי לא יכול לקחת את הנכסים של החברה, אבל הוא יכול לדרוש פירוק אם יש לו רוב של המניות. אבל, תהיה קדימות לנושה העיסקי.

האישיות המשפטית הנפרדת מעניקה קדימות לנושה העיסקי. לנושה העיסקי יש יכולת לתמחר את הסיכון העיסקי שלו, אבל לא סביר שיידע לתמחר את הסיכון של בעל המניות.

מה לגבי שותפות? יש שני שותפים כאשר לשותף א' יש נושה פרטי וגם לשותפות יש נושה. אין על זה פסיקה. אם לשותפות יש אישיות משפטית נפרדת אז נוצרת חלוקה ניכסית ויש עדיפות לנושה העיסקי. אם לשותפות אין אישיות משפטית נפרדת הם צריכים להתחלק.

החברה היא אותה אישיות משפטית גם אם בעלי המניות מתחלפים, זה לא משנה. בשותפות, כאשר הרכב השותפים משתנה, האם השתנתה האישיות המשפטית? בשותפות יש זכויות ולא מניות. ס' 41 אומר שכל שותף יכול לפרק את השותפות ואם שותף עוזב השותפות מפסיקה להתקיים, אלא אם רוב השותפים ממשיכים לקיים אותה (ס' 37ב). גם לזה אין תשובה. אם זאת שותפות רשומה בוודאות מדובר בתאגיד ואין בעיה.

שותפות מוגבלת -חייבת ברישום. שותף מוגבל אינו משתתף בניהול ויש לו הגבלת אחריות. המנהל הוא שותף כללי שאינו נהנה מאחריות מוגבלת אבל רוב השותפויות המוגבלות הן חברות בע"מ אז זה לא משנה.

ניהול השותפות

ס' 29 קובע חובת אמון.

חלוקת הסמכויות נקבעת בס' 34, כאשר ניתן להתנות עליה בהסכם. 34(5) קובע שכל שותף זכאי להשתתף בניהול, אבל היא מסוייגת לגבי הרצון לקבל שותף חדש לעסק – מחייבת הסכמה פה אחד (7) וגם שינוי במהות עסקי השותפות דורשת הסכמה של כל השותפים (8).