אמנות בינ"ל
הכוונה בעיקר להסכמי האיחוד האירופי. צרפת היא אחת המדינות שאימצו את השיטה המוניסטית – זה אומר שהסכמים ואמנות בינ"ל הופכים להיות חלק משיטת המשפט הלאומית באופן ישיר. זאת לעומת השיטה הדואלית, שבה דרוש חוק לאומי מיוחד ע”מ לקלוט את האמנה. במסורת הקונט' יש גם וגם. איטליה למשל היא דואלית.
ס' 55 לחוקת 58' קובע שאמנות/הסכמים בינ"ל שאושררו באופן חוקי יהיו בעלי תוקף גבוה מזה של החקיקה. זה בתנאי שגם הצדדים האחרים של ההסכם מכבדים אותו. החוקה עליונה כי היא זו שמסדירה את היחס. בנוסף, ס' 54 קובע מפורשות שאם מועצת החוקה קבעה שאמנה בינ"ל נוגדת הוראה חוקתית, האישרור שלה איננו יכול להתבצע עד אשר החוקה תתוקן.
ב-92' נקבע באמנת מאסטריכט בין היתר היורו וכן שיוצאי מדינות האיחוד יכולים להצביע בהצבעות מקומיות במדינות אחרות. כלומר, איטלקי תושב פריז יכול להצביע בבחירות העירוניות בפריז אבל לא לרשות הממשלה. שני ההסדרים האלה נוגדים את החוקה של המדינה בד"כ. זה דרש שינוי של החוקה בצרפת.
זה לא היה כ"כ קל לקבל שלא ניתן לקלוט אמנה בינ"ל באופן מיידי בשיטה מוניסטית. ב-64 פס"ד COSTA V ENEL נקבעה עליונות ההסדרים של האיחוד כלפי כל הסדר חוקי מקומי. ב-98 מועצת המדינה בפס"ד SARAN קבע את עליונות החוקה. הדיעה התקבלה והויכוח הסתיים. כלומר אם יש סתירה בין החוקה לבין האמנה הבינ"ל, החוקה גוברת.
[מערכת ביהמ"ש מחולקת לבימ"ש כללים ומנהליים. הערכאה העליונה של המנהליים היא מועצת המדינה- CONSEIL D'ETAT. הערכאה העליונה במערכת האזרחית/פלילית היא ביהמ"ש לשבירה. בכל מקרה, הכרעה של אחד מביהמ"ש העליונים אינה מהווה תקדים מחייב. ]
החקיקה
השינוי הגדול של חוקת 58' הוא הענקת מעמד הבכורה לרשות המבצעת בכל הנוגע לחקיקה. זה מעלה את שאלת מה המשמעות של חקיקה? אם הרשות המבצעת יכולה לחוקק חוקים ולא רק תקנות, אז מה זה חוקים? לא נענה על זה. חוק בצרפת זה LOI. יש שני סוגים של חוקים של הרשות המחוקקת – הרגילים ORDINAIRE והאורגניים.
האורגניים – חוקים שמבוססים ישירות על החוקה ומאפשרים את יישומה. ס' 46 לחוקת 58 מסדיר את קיומם. בחוקה יש הוראות חוקתיות שאומרות שחקיקה בתחום מסויים תעשה אך ורק באמעצות חוקים אורגניים. למשל, ס' 64 קובע שחוקים שמסדירים את מעמד השופט יהיו אורגניים. ס' 25 – משך כהונתם של חברי האסיפה הלאומית – החוקה לא אומרת כמה זמן הם יכהנו אלא שזה ייקבע בחוקים אורגניים. מה המשמעות? אין לחוק אורגני מעמד נורמטיבי שונה מזה של חוק רגיל. השוני היחיד הוא הליך קבלתם, שהוא מיוחד ודורש שמועצת החוקה תאשר אותו. הם מגיעים לשם אוטומטית ולא דרושה פנייה.
הרשת המחוקקת – ביקמרלית כלומר עם שני בתים כמו כל הקונט' חוץ מגרמניה. הסנאט הוא פורמלית הבית העליון אך הוא פחות חשוב והאסיפה הלאומית. הסנאט בימים אלו עסוק ביישום חוק שמשנה את מספר הסנאטורים ומשך כהונתם. הסנאט הוא הבית השמרני יותר. זה בגלל שעד ל-2004, שאז התחילה הרפורמה שנעשית בחוק אורגני, גיל הבחירה המינימלי לשם היה 35 לעומת 23 לאסיפה הלאומית. עכשיו מורידים את זה ל-30. הבחירות לסנאט אינן ישירות אלא עם אלקטורים, והשיטה גורמת לכך שיש יתרון לאזורים הכפריים שהם בד"כ יותר שמרנים. עד 04 כיהנו 321 חברים, הרפורמה אמורה לשנות את המספר ל-348. באסיפה הלאומית יש 557. כמו כן עד 04 משך הבהונה היה 9 שנים וכל 3 שנים החליפו שליש, אחרי הרפורמה הכהונה ל-6 שנים וכל 3 שנים יחליפו חצי. מס' הסנאטורים הוא יחסי לגודל כל מחוז. לכל מחוז יש לפחות 2 נציגים. זה ככה גם באסיפה הלאומית.
ס' 34 קובע את התחומים של החוקים הרגילים, שזה כמעט כל דבר. יוצא דופן הוא פלילי -עבירת החטא.
כל החוקים האלה מאורגנים בקודקסים.
כאמור לרשות המבצעת יש סמכויות חקיקה מעבר לתקנות. יש שתי דרכים שבה המבצעת יכולה לחוקק במסגרת ס' 34 שאלה אותם תחומים של הפרלמנט. זאת, כאשר הפרלמנט ע"פ ס' 38 לחוקה מסמיך אותה לחוקק צווים תוך זמן מסויים. ביולי 08 שינו את החוקה והוסיפו הוראה שכל צו לאחר שהתקבל בממשלה להיות מאושרר באמצעות חוק מפורש שיתקבל לפני תום תקופת ההסמכה שניתנה ע"י הפרלמנט. כך מה שהיה צו הופך לחוק. בשלב הזה הוא יכול להיות נתון לב"ש ממועצת החוקה. הצווים עצמם חייבים לקבל את אישור מועצת המדינה. זה מחזק את מעמד הממשלה – אמנם הפרלמנט צריך לאשרר אך זאת דרך להפוך אותו לחוק. הדרך השנייה שמאפשרת לרשות המבצעת לחוקק היא ע"פ ס' 16 לחוקה, סמכויות מיוחדות שמוענקות לנשיא בתקופות חירום, הנשיא יכול לחוקק באופן ישיר באמצעות "החלטות". לפני הוצאת החלטה הוא צריך להתיעץ עם מועצת החוקה.
תקנות REGELEMENT
יש אבחנה מאד משמעותית בין תקנות אוטונומיות ותקנות היישום. האוטונומיות הן אלו שע"פ ס' 37 לחוקה הרשות המבצעת מוסמכת לחוקק מבלי לקבל הסמכה או האצלה מהמחוקקת. זה בכל התחומים שאינם תחת ס' 34, שזה הסדרים מנהליים, חקיקה פלילית לגבי חטא. הן כפופות לב"ש של ביהמ"ש המנהליים בטענת חריגה מסמכות. תקנות היישום הן מה שאנחנו מכירים, באות לאפשר את יישום החוקים. נוצרות ביחס לחוקים.
קודיפיקציה
המלומד המשפטי אומר למחוקק איפה יש פגמים בחקיקה. מתחתיו נמצא המחוקק שאמור ליישם את ההמלצות. מתחתיו השופט שאמור ליישם את החוק.
החקיקה הנרחבת ערוכה בד"כ בקודקסים.
נפוליאון עשה 5 קודים – האזרחי (נקרא גם קוד נפוליאון), פרוצדורה אזרחית, עונשין, פרוצדורה פלילית, והמסחרי.
היום יש איזה 60 קודקסים. הריבוי הזה הוא בעיה כי יש תחומים שנמצאים בשני קודים. בעיה יותר חשובה היא כאשר עורכים קוד' לאורך עשרות שנים, המטרות החבריות משתנות וזה כבר לא מתאים.
הקודקסים של נפוליאון הם אנטי-אריסטורקטים. המטרה הראשונית היתה לתת במה לרעיונות של ההשכלה. כאן רואים איך הקוד' הקונט' הם ביטוי לרעיונות של אידיאולוגיה (למשל, חופש החוזים וחופש הקניין). היום הקוד' נכתבים יותר במטרה לספק לאזרח מכשיר יעיל ונוח. הוא נועד לעזור לנגישות ובהירות. גם זאת מטרה - שכל אזרח יהיה מסוגל להבין את החוק.
הדרך המקובלת היום לעשות קוד' בצרפת זה ריסטייטמנט- ריכוז החוקים ע" אנפים. בקוד' אין "חוקים" אלא "ענפים", כלומר כל חוק אינו עצמאי אלא חלק ממבנה אחיד של קוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה