השפעה בלתי הוגנת
המשפט הליברלי לא נוטה להיכנס לתוך הקשרים איטנטימיים.
הערך שעליו מנסים להגן הוא אוטונומיה בתוך הקהילה. הפיסה היא שקודם יש פרט ואז קהילה - זו התפיסה הליברלית. להקילה יש ערך אינטרינזי וגם אינסטרומנטלי עבור האדם. צריך להגן על היחסים בינו ובין הקהילה.
אם לא מגנים על הפרט בקהילה זה מרוקן את מושג הקהילה מתוכן.
הפסיקה והחוק לא מגדירים את המושג "השפעה בלתי הוגנת" (להלן הב"ה).
חוק הירושה, ס' 30 מיחס להב"ה אך לא מגדיר אותה, וכך גם שאר החוקים.
בריסטייטמנט - שכנוע לא צודק בין צדדים שיש ביניהם יחסי אמון/כפיפותכך שהרצון של הנהנה גובר על זה של המעביר.
איזו מערכות יחסים הן מועדות להב"ה?
- יחסי אמון משפטיים - עו"ד-לקוח, נאמנות על כספים - יש חובות אחרות
- יחסי אמון טבעיים - בתוך המשפחה, בתוך כתות
פס"ד שמואל מנדל - ניסו לטעון שהיחסים בין הרב לקהל יוצרים חשד להב"ה אבל הטענה נכשלה.
הנחת העבודה היא- כשיש העברה כחלק מיחסי אמון משפטיים, היתה הב"ה ודין ההעברה להתבטל.
האם זה יותר קרוב ל"טעות" או ל"נטילה"?
צ'ין ובירקס - יש פגם ברצון של המעביר ללא קשר לנעבר רוצים לאפשר השבה בקהילות שיש בהן שיעבוד, למשל לאדם החלש בכת (בליל בדוק את המניעים של הגורו).
בירקס מבחין בין 2 סוגי תלו - מוחלטת (קשישים עריריים) וספיצפית למערכת יחסים (כתות).
ביגווד - זאת היתממות לחשוב שהב"ה אינה סוג של ניצול. זה אדם שבגלל שיש לו יותר כוח גרם לסיטואציה שבה זה נראה הגיוני שהוא יהנה.
ברור שזה בעייתי להתעסק רק בצד אחד של המשוואה. אפשר לראות גם בריסטייטמנט וגם במשפט הישראלי שבודקים את שני הצדדים.
פס"ד מרום - מכיל את 2 המבחנים. השאלה שבה צריך להכריע היא על מי אנחנו מטילים את הכתם (מעביר/נהנה). צריך לבדוק על איזה צד מטילים את נטל ההוכחה, שאולי הוא כבד מידי.
פס"ד בן נון - של המחוזי - מדבר על ירושה של מישהי פסיכית למדי. פסה"ד מתיחס גם לפסלות ההשפעה וגם לניצול המצוקה.
שאלת ההגנה על המשפחה המסורתית
ס' 30 אינו מבחין בין משפחה לזרים. במרום נאמר שכאשר הנהנה בין זוג/ילד סביר שלא היתה הב"ה.
מאדוף טען שזה לא עולה בקנה אחד עם ערכי האוטונומיה, אלא משמר את הקונבנציות החברתיות. זה לא "טיבעי" שהורה יוריש לילדו את הכסף, הוא טוען שאין אינטרסאמיתי לשמור על ההון בתוך המשפחה. הרבה פעמים לא המשפחה היא המטפלת. יש פגיעה בתאים משפחתיים חדשים.
פס"ד פאינה כץ ציפורה - ידועה בציבור שחיתה שנתיים בקנדה והוא הוריש לה ולא לבנותיו. האם ביהמ"ש היה חושד שיש הב"ה אם הם היו נשואים?
לזלי - מסכימה עם מאדוף עובדתית אבל לא עם ההרכעה הנורמטיטבית שלו. זה מאד הגיוני לצפות שהכסף יעבור בתוך המשפחה, זאת ציפייה לגיטימית. לכן צריך לשלול את הציפייה הזאת ממשפחה לא מתפקדת. השאלה היא איך מוכיחים שהמשפחה לא מתפקדת?
דגן מציע את מבחן ההדדיות ארוכת הטווח - לוקחים את תקופת החיים של האדם ועם מי הוא ניהל הדדיות מתמשכת ומהותית. פגם ברצון והתנהגות פסולה שלובים זה בזה. המבחן הזה ברוב המקרים ינביע את קרוב המשפחה אבל לאו דווקא.
תתי מבחנים - משך, תדירות, תלות אמיתית לאורך שנים.
המטרה היא ליצור מבחן שמועדד קשרים חברתיים הדדיים.
לגבי הרצון החופשי - נמדד ביכולת לעזוב סיטואציה. העובדה שמאפשרים השבה בהקשרים אינטימיים מעצימה את האדם החלש. הוא יכול לבחור עם מי לקיים יחסים - המבחן של דגן אמור לעודד את זה.
רצון אותנטי - לשים לב שגם רצון מוזר יכול להיות אותנטי (פס"ד האולפנא). זה תלוי באורח החיים שניהל האדם.
צריך לזכור שהב"ה היא החלפת הרצון ולא השפעה קלה.
חריג ההשבה- מאפשר לתת "פרס" למי שעזר למעביר. לפחות ההוצאות יושבו - זה כמו הרעפה.
המשפט הליברלי לא נוטה להיכנס לתוך הקשרים איטנטימיים.
הערך שעליו מנסים להגן הוא אוטונומיה בתוך הקהילה. הפיסה היא שקודם יש פרט ואז קהילה - זו התפיסה הליברלית. להקילה יש ערך אינטרינזי וגם אינסטרומנטלי עבור האדם. צריך להגן על היחסים בינו ובין הקהילה.
אם לא מגנים על הפרט בקהילה זה מרוקן את מושג הקהילה מתוכן.
הפסיקה והחוק לא מגדירים את המושג "השפעה בלתי הוגנת" (להלן הב"ה).
חוק הירושה, ס' 30 מיחס להב"ה אך לא מגדיר אותה, וכך גם שאר החוקים.
בריסטייטמנט - שכנוע לא צודק בין צדדים שיש ביניהם יחסי אמון/כפיפותכך שהרצון של הנהנה גובר על זה של המעביר.
איזו מערכות יחסים הן מועדות להב"ה?
- יחסי אמון משפטיים - עו"ד-לקוח, נאמנות על כספים - יש חובות אחרות
- יחסי אמון טבעיים - בתוך המשפחה, בתוך כתות
פס"ד שמואל מנדל - ניסו לטעון שהיחסים בין הרב לקהל יוצרים חשד להב"ה אבל הטענה נכשלה.
הנחת העבודה היא- כשיש העברה כחלק מיחסי אמון משפטיים, היתה הב"ה ודין ההעברה להתבטל.
האם זה יותר קרוב ל"טעות" או ל"נטילה"?
צ'ין ובירקס - יש פגם ברצון של המעביר ללא קשר לנעבר רוצים לאפשר השבה בקהילות שיש בהן שיעבוד, למשל לאדם החלש בכת (בליל בדוק את המניעים של הגורו).
בירקס מבחין בין 2 סוגי תלו - מוחלטת (קשישים עריריים) וספיצפית למערכת יחסים (כתות).
ביגווד - זאת היתממות לחשוב שהב"ה אינה סוג של ניצול. זה אדם שבגלל שיש לו יותר כוח גרם לסיטואציה שבה זה נראה הגיוני שהוא יהנה.
ברור שזה בעייתי להתעסק רק בצד אחד של המשוואה. אפשר לראות גם בריסטייטמנט וגם במשפט הישראלי שבודקים את שני הצדדים.
פס"ד מרום - מכיל את 2 המבחנים. השאלה שבה צריך להכריע היא על מי אנחנו מטילים את הכתם (מעביר/נהנה). צריך לבדוק על איזה צד מטילים את נטל ההוכחה, שאולי הוא כבד מידי.
פס"ד בן נון - של המחוזי - מדבר על ירושה של מישהי פסיכית למדי. פסה"ד מתיחס גם לפסלות ההשפעה וגם לניצול המצוקה.
שאלת ההגנה על המשפחה המסורתית
ס' 30 אינו מבחין בין משפחה לזרים. במרום נאמר שכאשר הנהנה בין זוג/ילד סביר שלא היתה הב"ה.
מאדוף טען שזה לא עולה בקנה אחד עם ערכי האוטונומיה, אלא משמר את הקונבנציות החברתיות. זה לא "טיבעי" שהורה יוריש לילדו את הכסף, הוא טוען שאין אינטרסאמיתי לשמור על ההון בתוך המשפחה. הרבה פעמים לא המשפחה היא המטפלת. יש פגיעה בתאים משפחתיים חדשים.
פס"ד פאינה כץ ציפורה - ידועה בציבור שחיתה שנתיים בקנדה והוא הוריש לה ולא לבנותיו. האם ביהמ"ש היה חושד שיש הב"ה אם הם היו נשואים?
לזלי - מסכימה עם מאדוף עובדתית אבל לא עם ההרכעה הנורמטיטבית שלו. זה מאד הגיוני לצפות שהכסף יעבור בתוך המשפחה, זאת ציפייה לגיטימית. לכן צריך לשלול את הציפייה הזאת ממשפחה לא מתפקדת. השאלה היא איך מוכיחים שהמשפחה לא מתפקדת?
דגן מציע את מבחן ההדדיות ארוכת הטווח - לוקחים את תקופת החיים של האדם ועם מי הוא ניהל הדדיות מתמשכת ומהותית. פגם ברצון והתנהגות פסולה שלובים זה בזה. המבחן הזה ברוב המקרים ינביע את קרוב המשפחה אבל לאו דווקא.
תתי מבחנים - משך, תדירות, תלות אמיתית לאורך שנים.
המטרה היא ליצור מבחן שמועדד קשרים חברתיים הדדיים.
לגבי הרצון החופשי - נמדד ביכולת לעזוב סיטואציה. העובדה שמאפשרים השבה בהקשרים אינטימיים מעצימה את האדם החלש. הוא יכול לבחור עם מי לקיים יחסים - המבחן של דגן אמור לעודד את זה.
רצון אותנטי - לשים לב שגם רצון מוזר יכול להיות אותנטי (פס"ד האולפנא). זה תלוי באורח החיים שניהל האדם.
צריך לזכור שהב"ה היא החלפת הרצון ולא השפעה קלה.
חריג ההשבה- מאפשר לתת "פרס" למי שעזר למעביר. לפחות ההוצאות יושבו - זה כמו הרעפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה