מושגים חשובים בשליחות שצריך להכיר: סיום השליחות, חריגה מהרשאה, שליחות נסתרת, חובות אמון.
נאמנות עיוורת – השקעה בנאמנות כאשר הנאמן הוא כמו שלוח. הנאמן לא מגלה את הכסף של מי הוא מנהל ואין לשלוח שליטה על מה נעשה עם הכסף. זאת שיטה נהדרת להלבנת כספים לכן בעולם מתפשטת חקיקה נגד זה.
השלוח תמיד יכול להחליט שהוא רוצה לסיים את השליחות. בהרבה פעמים נותנים לעו"ד ייפוי כוח בלתי חוזר, זה אומר שהשולח לא יכול לבטל אותו. אבל במקרים אחרים השולח יכול לבטל את השליחות בכל שלב.
מה שחשוב לצורך הקורס זה:
עקרון האמון – אחד מהעקרונות החשובים במשפט. ברק מאד אהב אותו. “אדם לאדם מלאך". זה עקרון שלקוח מהמשפט האנגלי. מערכת המשפט עושה הבחנה בין מצבים בהם אדם מנהל את הכסף של עצמו לבין מצבים בהם מנהל את הזכויות והחובות המשפטיות של מישהו אחר. היחסים צריכים להיות יעילים והוגנים. יעילות אומרת שסה"כ התועלת הכלכלית היא יותר גדולה. כל אחד מהצדדים הרציונליים לא ייכנס לעסקה אלא אם כן היא משתלמת לשניהם, כלומר יעילה. הנכסים זורמים למי שיכול להפיק מהם את מירב התועלת. הגינות – איך מתחלקת העוגה בין הפרטים בחברה. תיאוריית השוק טוענת שאם מערכת המשפט רק תאכוף חוזים, החלוקה תהיה הוגנת.
נניח שבעל השליטה מוכר נכס שלו לחברה. המחיר יהיה גבוה מידי כי עוד בעלי מניות משתתפים איתו ברכישה. אי אפשר לסמוך על יחסים כאלה שיצרו עסקאות יעילות והוגנות.
כל עוד אדם מנהל את הכסף של עצמו העקרון השולט הוא חופש החוזים.
ברגע שאדם מנהל כסף של אחרים (יחסי כח-כפיפות, מקבל ההחלטה לא נושא בתוצאות המשפטיות של הפעולה), יחול עקרון החובה המשפטית. אלה חובות האמון. השלוח חייב לפעול אך ורק לטובת השולח (איסור על התעשרות עצמית); איסור מצב ניגוד ענינים (ביחד נקרה חובת הנאמנות); הטלת חוב"ז קונקרטית; חובת הגילוי (פס"ד קוט).
זה אומר שאסור לנאמן להתרשל. זה קצת מלחיץ... יש מתחם סבירות לעיסקה – מחיר הולם.
מתי מתקיימים יחסי אמון: הדין האנגלי אמר שאין עקרון כללי של אמון במשפט, אלא צריך להכיר בהם בצורה מפורשת, על בסיס תקדימים ואנלוגיות. שלוח הוא דומה לנאמן, ולכן גם בשליחות צריך להחיל את חובות האמון.
בישראל לעומת זאת - כח ללא אחריות משול להפקרות. לכן בכל מערכת של כח-כפיפות קמות חובות אמון. זהו עקרון כלל-משפטי אך התכנים משתנים ממקרה למקרה.
שלוח ששומר על נכס כפוף לאחריות של שומר שכר – יש עליו אחריות קפידה – עליו הנטל להוכיח שלא התרשל. במשפט האנגלי לא מחילים את הכללים האלה על מנהלי חברה. יש חשש מהרתעת יתר מהשקעות.
לכן – מנהל חברה לא יהיה נאמן לעניין חוב"ז אבל כן לעניינים אחרים. לכן תוטל עליו חוזה רק במקרים של רשלנות רבתי. זה כלל שנקלט גם בישראל.
האם עקרון זה חל גם על בעלי שליטה? התשובה של הדין האנגלי היא שלא.
חריגה מהרשאה
ס' 56 - גם לפני וגם אחרי שתיקנו את החוק, התפתחה בעולם המערבי תודעה שאי אפשר להטיל את האחריות על השלוח כי זה פוגע בצד ג'. במשפט האנגלי התפתחה קונסטרוקציית אסטופל (השתק)- כאשר צד ג' מסתמך בתום לב על מצג, המציג מנוע להתכחש למה שהציג. זה לא אומר שיש שליחות, זה אומר שהחברה מנועה מלטעון שאין שליחות.
לא כל אמירה מייצגת מצג, יש הנחה שאנשים מפעילים קומון-סנס.
במקביל, התפתחה קונסטקורציה של שליחות מכח התנהגות (מהמשפט הקונטיננטלי), שנראית "מה-זה תמימה" בסעיף אבל היא מאד מגנה על צד ג'. זה אומר שאפשר לייצר שליחות מכח התנהגות. ברק בפס"ד גרובר קבע שכאשר החברה יוצרת מצג של שליחות זה לא רק מצג אלא שליחות מלאה ותקפה מכח' ס' 3 לחוק. ברגע שהוא מסיק שהמצג יצר שליחות הוא לא צריך לבדוק מה צד ג' ידע/היה עליו לדעת. בעצם אין חריגה מהרשאה. זה הפך את ס' 56 לאות מתה.
לשבוע הבא לקרוא פס"ד גרובר
תרגול
לסיכום ה"מ באשכול חברות – א. האם הנושה הסתמך על תפקוד החברה במוקד רווח עצמאי?
ב. האם היה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, כלומר האם היתה פגיעה בתכלית החברה?
פס"ד היחיד חוץ מרחמים זה פולגת נ' ערו. ערו היא חברה-נינה של כלל. ערו לא עמדה בחוזה מול פולגת. לערו אין כסף לכן פולגת תבעה את כלל. נקבע שלא כל הפרת חובה חברת-בת יגרור חבות של חברת האם.
אפרוחי הצפון
המדגרה היא התובעת (לא הקיבוץ). אין חוק שנותן אישיות משפטית למדגרה אבל מה לעשות נראה שכן.
כמה קיבוצים הקימו את חברת אפרוחי הצפון. הם הכניסו לחברה 190 ש"ח (הון מונפק). התוכנית העיסקית לא היתה טובה, כנראה שמלכתחילה הם לא התכוונו להרוויח. בעלי העניין בקיבוצים היו נושאי משרה בחברה. החברה נתנה ערבות בלי הסבר עסקי. מחזור העסקים היה של 10 מ' ש"ח. לחברה מונה מפרק. יש לחברה כסף אבל היא חייבת 2.5 מ' לבעלי המניות. בעקרון יש יחס שיוויוני לנושים באותה דרגה (פרו-רטא). סעיף 6ג' מאפשר לעשות הדחייה, במקרים שעומדים בס' 6(א) - ה"מ. כאשר היה רווח בחברה, חילקו דיבידנד או הפכו את הרווח להלוואת בעלים במקום להשאיר אותו כרווח צבור.
אם היה רק מימון דק בלי התנהלות שבניגוד ענינים? זאת שאלה פתוחה.
פס"ד ברנוביץ' – הזזת מסך / ה"מ חלקית
משפחת ברנוביץ' ניהלה חברת קבלנות גדולה. חלק מהעסקים שלהם נוהלו ע"י חברה ציבורית וחלק ע”י חברה פרטית. החברה הציבורית פירסמה שהיא הולכת להתקשר עם הפרטית, הולכת לה לתת ערבות לא מובטחת. החברה הציבורית מישכנה את כל נכסיה לטובת פרעון ההלוואה של החברה הפרטית. אבל – לא מפרסמים את הנתונים הכספיים של החברה הפרטית, כי חוק ני"ע חל רק על ציבורית. הרשות לני"ע רצתה להורות לחברה הפרטית לפרסם את הדו"חות, הפרטית טענה שזה לא בסמכותה. ביהמ"ש קבע שהתכלית המונחת בחוק ני"ע היא עקרון הגילוי הנאות. ס' 6ב' מאפשר לעשות הרמת מסך מדומה (ייחוס תכונה, זכות או חובה בהתחשב בכוונת הדין). העבירו את תכונת ה"כפיפות לחוק ני"ע" מהחברה הציבורית לפרטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה