המאמר של רוזנהק על ריבוד – הסיפור שסיפרנו על מדינת הרווחה הישראלית הוא הסיפור המסורתי שמתמקד בדמ-קומ'. אפשר לספר סיפורים אחרים. מדינת הרווחה לא משפיעה באותו אופן על כולם. רוזנהק מתמקד בציר הריבוד ומתמקד בהשפעה של מדינת הרווחה הישראלית על הערבים. הוא לא מתמקד רק בציונות – זה היה גורם אחד שהביא לנחיתות של ערבים כאזרחי מדינת הרווחה. לטענתו יש משהו במדינת הרווחה עצמה, שבכל מדינה נוצר ריבוד. בכל מדינה זה משפיע על קבוצות אחרות. יש קשר הדוק בין הכלכלי לחברתי.
זכויות חברתיות
התפתחות היסטורית – מרשל
מרשל סיפר על הווצרות מדינת הרווחה דרך נק' המבט של ההתפחתות ההסטורית של זכויות: אזרחיות, פוליטיות, חברתיות – שהתפתחו באופן כרונולוגי.
במאה ה-18 התחזקו הזכויות האזרחיות של חירות הפרט – ביטוי, דת, תנועה, עיסוק, קניין, חוזים. זה מעבר ממערכת חברתית ממוקדת בסטטוס, לקשר ישיר בין המדינה לפרט. הזכויות לא חלות על כולם, אלא רק על קבוצות חזקות – גברים, בעלי קרקע. מדובר על חירות שלילית קלאסית לכאורה. כל מה שנדרש מהמדינה זה להגן על החירות של הפרט מפני פרטים אחרים והמדינה.
במאה ה-19 מתפתחות הזכויות הפוליטיות – מבוססות על תהליך ההשתפות הליך הפוליטי. יש הרבה של הזכויות האזרחיות לקבוצות גדולות יותר באוכלוסיה. המוסד החשוב ביותר הוא הפרלמנט, כי הוא התוצר של הדמוק'.
שתי אלה נקראות זכויות ליברליות.
במאה ה-20 מתפתחות הזכויות החברתיות. זוהי קטגוריה שיורית במובן שכל מה שהוא לא אזרחי או פוליטי נחשב חברתי. מאופיינות בהגנה על בטחון כלכלי וחברתי: חינוך, דיור, בריאות, קיום בתנאים נאותים, התאגדות (נחשבת גם פוליטית). המוסדות המרכזיים הם חינוך, בריאות ורווחה.
זכויות חברתיות נתפסות כבעלות מעמד פחות מבחינה נורמטיבית. עוד לא נחקק חו"י זכויות חברתיות.
אחת השאלות החובות במשפט היא האם הזכויות האלה מגדרות מחו"י כבה"א, או שזאת זכות יסוד ברקע של השיטה, או שאפשר לגזור אותן מחוקים קיימים.
הזכויות החברתיות התפתחו כניסיון לבסס את הזכויות הפוליטיות. אם רוצים שהקהילה הפוליטית תצביע באופן מושכל אנשים צריכים חינוך. נוצר מתח בין האזרחות מצד אחד והשוק. רוצים שוויון בבספירה הפוליטית אבל המשך קיום המעמדות בספירה הכלכלית. הזכויות החברתיות נועדו לשכך את המתח המעמדי. מבחינה היסטורית, האמנה של הזכויות הפוליטיות נחשבת מערבית-ליברלית ולעומת זאת האמנה לזכויות חברתיות וכלכליות נחשבה מזרחית-קומוניסטית. זה יכול להסביר את הרתיעה היחסית מזכויות חברתיות בתוך משטרים קפיטליסטים ליברליים.
ביקורת על הזכויות החברתיות
הביקורת מימין – טיעון מוסרי: זכויות חברתיות הן לא באמת שוות מעמד לליברליות. זכויות ליברליות מאפשרות לפרטים ולקבוצה להגדיר את הטוב החברתי שלהם, הזכויות החברתיות עוסקות לא רק ב"לאפשר" אלא במהות, הן קובעות אינטרסים חברתיים. הן לא אמורות להיות במעמד על-חוקי, אלא להשאר ברמה החוקית. כך נהיה יותר גמישים לשנות את האינטרסים החברתיים.
הטיעון הוא שכאשר אנחנו מכבדים את הזכויות החברתיות אנחנו פוגעים בזכות הקניין (מיסים גבוהים) ובאוטונומיה של הפרט (פטרנליזם של המדינה). השוק החופשי נועד להתרחק מרעיון הסטטוס והזכויות החברתיות מחזירות את הרעיון הזה – של חובות קבועות בין פרטים ובין המדינה לפרט שמגבילות את החירות.
המענה לביקורת: זה לא טיעון מוסרי אלא פוליטי. האם הזכויות הליברליות מספיקות כדי להבטיח את הטוב החברתי? ואת העקרונות שעומדים בבסיסם? האם יש משמעות לחופש ביטוי אם הוא מעניק עדיפות לבעלי ההון? אם רוצים להשיג שוויון במסגרת הקפיליסטית צריך לאנשים איזשהי נק' פתיחה. הבחירה של פרטים נעשית במסגרת המגבלות שיש עליהם.
הביקורת משמאל – טיעון מוסדי: זכויות חברתיות הן שוות מבחינה נורמטיבית אבל האופי שלהן הופך אותן לקשה ליישום. הסיבות:
- אלה זכויות חיוביות – זכויות שליליות לא דורשות פעולה אקטיבית מהמדינה. זה יותר קל להמנע מפגיעה מאשר לפעול באופן אפקטיבי לקיום שלה. מונדלק טוען שלכל זכות יש היבט חיובי ושלילי. למשל, בחופש הביטוי, המדינה צריכה גם להגן על מתבטאים. זהו ספקטרום ולא דיכוטומיה.
- אלה זכויות עמומות – הסטנדרט לקיומן לא ברור. מונדלק טוען שגם הזכויות הליברליות לא נוצרו עם תוכן אחיד, ביהמ"ש נדרש פעמים רבות להסביר מה הן כוללות. למשל, האם פורנו הוא חלק מחופש הביטוי? יש יתרון היסטורי, מפני שזכויות האלה החלו להיות מוגדרות לפני שנים. יש פוליטיקה בהגדרה של כל הזכויות, התוכן שלהם נקבע ע"י תהליכים דומים לאלו שאנחנו רואים היום לגבי החברתיות.
- טענת הפוליצנטריות – כל טענות הפוליצנטריות שדנו בהן קודם. הטענה כמו קודם – אין דיכוטומיה.
לסיכום – השאלה צריכה להיות לא אם הזכות היא ליברלית או חברתית אלא איך אנחנו מיישמים אותה. אין משמעות לסיווג זכות לכאן או לכאן.
דלאל – המאמר נועד להדגים את בעיית היישום. הוא מדבר על כפרים בלתי מוכרים של האוכ' הערבית, ועל הקושי האדיר של אותן אוכלוסיות לממש את הזכויות הסביביות לחשמל, מים דיור. יש להם קושי לממש את הזכויות גם בגרעין שלהן.
מדרג כיבוד זכויות חברתיות.
ניתן לחשוב על 3 רמות של חובת המדינה להגנה על זכויות:
- לכבד – לא לשלול
- להגן – למנוע פגיעה מצד פרטים אחרים
- לממש – לפעול אקטיבית
ככל שעולים מהחובה לכבד לחובה לממש כך הזכות נראית "חברתית".
בכל אחת מהרמות יש 2 אלמנטים
- פרוצדוראלי – איך המדינה צריכה להתנהג (חלמיש – כך הוועדה צריכה להתנהג איתו)
- מהותי – התוצאה (למשל מטרודן, יתד)
פס"ד | הזכות החברתית | אם לא הוכרה – האם הביא לדחייה | אם הוכרה- האם שינה את התוצאה | מעמדן של זכויות חברתיות |
שוחרי גיל"ת | זכות לחינוך בגיל הרך (0-3) | אור: לא מוכרת כזכות יסוד חוקתית. דורנר וטל: בצ"ע | אור: הזכות לא נדרשת להחלטה, נחשבת סבירה. זאת תוכנית די יקרה.
| באופן עקרוני יש חובה לכבד (לא לפגוע). |
חלמיש (קצבת זיקנה) | זכות לבטחון סוציאלי |
| לא. הזכות כפופה ליכולת כלכלית ולשק"ד המנהלי. הזכות לא אומרת אוטומטית מי הזכאים. | באופן כללי חובה לכבד, מבחינה פרוצדורלית |
גמזו (הוצל"פ בחוב מזונות) | זכות קיום מינמלי בכבוד |
| כן, אינטרס של החייב הפך לחוקתי (אם יש טעמים מיוחדים) | למשש! אך במסגרת הדין הקיים. לשים לב שהעלות היא לא על המדינה. אפשר גם לראות את פסה"ד כחובה להגן (כיוון שזה בין 2אזרחים) |
שטרית | זכות לבריאות |
| לא, כיוון שניתן היה להגיע לתוצאה ע"פ כללי המשפט המנהלי. | בין לכבד ללהגן. על המדינה יש חובה לפעול באופן שפרטים אחרים לא יפגעו בה. במובן הפרוצדורלי. |
מטרודן | זכות ההתארגנות (הכרה בפן האפקטיבי שלה) |
| כן, המדינה לא יכולה לפגוע כרגולטור בזכות. מצד שני, מדברים על סבירות ההחלטה של השר. | בין לממש ללהגן. מובן מהותי. |
יתד (ילדים עם תסמונת דאון) | חינוך (במובן מימוש הפוטנציאל של כל ילד) | דורנר: כן
| אור: לא, מגיע לאותה תוצאה ע"פ פרשנות החוק. | דורנר: מימוש מהותי (מטיל חובה תקציבית). אור: מתעלם |
יתד הוא פסה"ד היחידי שמורה למדינה לתקצב אחרת כדי לממש את הזכות לחינוך. אפשר לראות את ההבדל בין יתד לגילת – האם המימוש הוא במסגרת הדין הקיים או יוצר מערך נורמטיבי חדש? לא ראינו פס"ד שבו מייצרים משהו חדש (דוגמה מהזכויות הליברליות לייצור מערך נורמטיבי חדש הוא פס"ד אליס מילר).
ביקורת אפשרית: יתד הוא המקרה הקל כי יש קונצנזוס ציבורי להגנה על ילדים עם צרכים מיוחדים.
אנחנו רואים שהחשיבה על הזכויות משפיעה על ביהמ"ש, אבל גם שהיישום של הזכויות ע"י המדינה חזק משפת הזכויות. זכויות חברתיות הן חשובות, אבל לביהמ"ש יש כח מוגבל.
מנגנוני חלוקה במדינת הרווחה
המוסד לביטוח לאומי
המוסד המרכזי של מדינת הרווחה הישראלית. ישראל היא מדינת רווחה ריכוזית יחסית. המוסד הוקדם ב-53. אחראי בשיתוף הממשלה על עיצוב מדיניות הרווחה בישראל. גם לביהמ"ש יש תפקיד בעיצוב המדיניות, וגם לסקטור הפרטי ולחברה האזרחית.
מבנה הביטוח:
- מנהלת המוסד – רשות מנהלת ומבצעת.
- מועצת המוסד – עיצוב מדיניות. מנוהלת ע"י הרשות העליונה. יש בה 56 חברים שממונים ע"י שר הרווחה. זהו גוף פלורליסטי שלוקח בחשבון הרבה מאד אינטרסים. כוללת נציגי ממשלה, עובדים, מעסיקים, רשויות מקומיות, ארגוני נשים, מגזר חקלאי, סוכנות יהודית, מומחים. העובדים והמעסיקים הם בעלי הכח ברשות העליונה. המועצה פועלת דרך ועדות. מבנה הבט"ל הוא קורפורטיסטי – כאשר מרכז הכובד שהחלטות ניתן לממשלה, מעסיקים ועובדים (ניתן לראות זאת במבנה הוועדות).
- 23 סניפים ראשיים ו-54 סניפי משנה
המוסד הוקם כגוף אוטונומי (אם כי כפוף למשרד ממשלתי). הרעיון היה שעיצוב המדיניות לא יהיה פוליטי אלא פרופסיונלי. רובו מופעל מתקציבי גבייה ומהשקעות של עצמו.
בשני העשורים האחרונים המב"ל איבד את האוטונומיה שלו:
- עקיפת המב"ל באמצעות שינויי מדיניות רווחה בחוק ההסדרים.
- פגיעה בבסיס המימון העצמאי – בעיקר הפחתה מהגבייה מהציבור.
- העברת המב"ל לשר הרווחה (ולא התמ"ת). באופן מסורתי המב"ל היה תחת משרד העבודה, שראה ברעיון הבטחון הסוציאלי משהו שונה מסעד. רעיון שהמב"ל מספק זכות קניינית שקשה לקחת לו. למשרד הסעד יש גישה יותר שיורית – לכוון את הכספים לעניים. כאשר איחדו את המשרדים היתה ביקורת שהאיחוד הזה לא עובד, ואכן ב-03 פירקו אותם. היתה הרבה ביקורת על העברת משרד העבודה לתמ"ת – מדובר באינטרסים סותרים. וגם כמובן ביקורת על העברת המב"ל לרווחה – נותנים לגוף שמאמין במדינת רווחה שיורית להיות אחראי על המוסד הכי אוניברסלי של מדינת הרווחה. ברור שההחלטה התקבלה במכוון כדי להחליש את האלמנטים האוניברסליים.
מונדלק מפרט על החברה האזרחית והגופים הפרטיים (היא לא תפרט).
מגנוני חלוקה
מנגנון החלוקה המרכזי בחברות קפיטליסטיות הוא השוק. לכן הבסיס של כל מדינות הרווחה הוא עידוד השתלבות בשוק העבודה.
המנגנונים של מדינת הרווחה משלימים את המנגנון במקומות שהוא נכשל.
רוב קצבאות הרווחה בישראל הן קצבאות ותשלומי העברה של המב"ל. בנוסף לזה יש קצבאות חיצוניות, חוקי מגן, רגולציה וסבסוד של השוק הפרט (למשל קרנות הפנסיה), קופ"ח, מיסוי, צה"ל (נפגעי שירות צבאי וכו').
בעיצוב של המגנונים החלוקתיים נעשות בחירות שמשפיעות על מי מקבל מה. החלוקה משקפת החלטות מדיניות לגבי התכלית החלוקתית של המנגנון. כמה הרבה מילים להגיד כמה מעט.
נדבר על 6 צירי חלוקה שנמצאים בכל מנגנון חלוקתי, ובכל אחד מהם נבחן החלטות ספציפיות. המטרה היא לפרק את האמירה הכללית של "שינוי משטר הרווחה בישראל" לרמת המיקרו. זאת הקדמה לשיעורים הבאים.
l אוניברסלי מול שיורי:
� התפיסה השיורית אומרת שעדיף לעזור לעניים – להם זה יותר אפקטיבי (ליברלי)
� התפיסה האוניברסלית אומרת שצריך להבטיח את הבטחון הכלכלי של כולם, לא רק העניים נמצאים בסיכון של השוק (סוצ'-דמוק')ץ מנגנונים שיוריים לא מקמים סולידריות חברתית, הם נוטים להיות הראשונים שמקוצצים. המערכת השיורית היא חלשה פוליטית וסובלת מסטיגמה, ולכן לעולם לא תוכל באמת לעזור לעניים.
� מהי בכלל אוניברסליות? הרי לכל קצבה יש דמי זכאות כלשהם. דמי לידה מגיעים רק לאימהות, ודמי אבטלה רק למובטלים. כלומר יש מדרג. תנאי זכאות נפוצים: תושבות, גיל, השתתפות ביטוחית, התקיימות ארוע מזכה. עצם ההחלטה.
� פס"ד רופאים לזכויות אדם. בארץ, מאד ברור שעובדים זרים לא נחשבים תושבים – עבר תיקון בחוק ההסדרים לס' 2א בחוק מב"ל. רופאים לזכויות אדם טענו שיש פה פגיעה בזכות לבטחון סוציאלי, בעבר המב"ל היה מכיר בהם כתושבים. בג"צ דחה את העתירה ואמר שהזכות לבטחון סוציאלי והזכות לבריאות לא נפגעות עבור הקבוצות האלה, כי המעסיק חייב לבטח אתום ויש כמה קצבאות של המב"ל שכן חלות עליהם. זאת הפרורוגטיבה של המדינה להחליט מי זכאי לביטוח לאומי, כל המדינות בעולם משתמשות במבחן התושבות והוא לא נחשב מפלה. זה לא בלתי סביר שהמבחן יתבסס על סוג הויזה, ואם זאת ויזה ארעית זה לא בלתי סביר לא לבטח אותו. עובדים זרים זכאים ל:ביטוח אמהות, ביטוח תאונות עבודה וביטוח מפני פירוק וקצבאות ילדי במקרים נדירים.
l גמלאות בכסף מול שירותים בעין
� רוב הגמלאות בארץ ניתנות בכסף. זה רעיון לא-פטרנליסטי – סומכים על האנשים שידעו מה לעשות איתו.
� דוגמאות לשירותים בעין שניתנים: אונירברסליים – חינוך, סבסוד מוצרי מזון בסיסיים. דוגמאות לשירותים שיוריים בעין – החנות בארנונה, הנחות בסניעה בתחבורה ציבורית.
l שאלת ההפרטה- האם המדינה, המשפחה או השוק יספקו את השירות?
� ניתן לראות מתן גמלאות כספיות כסוג של הפרטה. הפרטה יכולה להיות בדרכים שונות: דלדול משאבים, הפרטה של שירות ממשלית, הפחתת רמות פיקוח...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה