סמינר - קריאה רגולציה רכה

GRIMEAUD

(הטקסט כמעט בלתי קריא, לכן הסיכום בערבון מוגבל)
יתרנות של רגולציה באמצעות הסכמים (NA - NEGITABLE AGRREMENT

1. גם התעשיות צריכות לתרום ליצירת סטנדרטים של איכ"ס. צריך להיות דיאלוג ולא רק הכתבות של הרגולטור. כך התעשיינים אל יראו את הרגולציה כאיום ויסכימו לתנאים שלה. הבעיה- התעשיינים משפיעים על התוכן של הרגלוציה, לא בהכרח לטובת הסביבה. יש חשש שיבחר המכנה המשותף הנמוך ביותר.
2. אימוץ אמצעים יעילים (COST-EFFECTIVE). רגולציה מסורתית לא מתמרצת אימוץ טכנולוגיות חדשות. NA יכולים להיות יותר גמישים משום שהם מאפשרים לתעשיה להחליט איך להגיע למטרות בעצמה.
3. יכולים להוביל לסטנדרטים גבוהים יותר משמציב החוק, בתמורה ל"הקלה רגולטורית".
4. אימוץ מהיר יותר של המטרות של הגנת הסביבה. כמובן שאם לא מצליחים להגיע להסכם, זה בזבוז זמן.
בדיקה אמפירית מראה שרוב הNA באיחוד האירופי לא עונים לקריטריונים שנקבעו ואין להם את היתרונות. הNA בהולנד הם יותר טובים, כי יש רגולציה חזקה על היישום שלהם והם יותר שאפתנים. זאת, כיוון שהם התפתחו במסגרת רגולטורית.
פרוייקט XL האמריקאי הוא גם טוב, כיוון שהוא נותן אמצעי הגנה על הסביבה שמאפייניו: גמישות, שקיפות, יעילות, תלוי באתר, ניתן לאכיפה. בניגוד לNA האירופאיים, פרוויקט XL הוא ספציפי למפעל, מחייב, לא אמור להחליף חקיקה עתידית. הבעיה שבינתיים יש פחות חברות שמשתתפות בו.

ALBRINI & SEGERSON
באופן מסורתי, הבחינו בין אמצעי רגולציה (מכתיבים איך להתנהג) לבין תמריצים (מעודדים להתנהג). לקובעי מדיניות, לעומת זאת, ההחלטה היא בד"כ בין אמצעים התנדבותיים להטלת חובה. ההבדל ביניהם הוא ביכולת להטיל עלות על מי שמפקחים עליו.
סוגי גישות התנדבותיות:
- מובלות ע"י המזהמים
- הסכם בליטרלי של הרשות והמזהמים, בו לכל צד יש התחייבויות
- תוכנית המעוצבת ע"י הרגולטור
כיצד נמדוד את האפקטיביות של תוכנית וולנטרית?
- מס' המזהמים שמשתתפים בה
- ההשפעה על הזיהום
- ההשפעה על השוק
כיצד נמדוד את היעילות של תוכנית וולנטרית?
- נשאל האם המטרה הסביבתית הושגה במחיר הזול ביותר (עבור מזהם בודד או כולם)
- נשאל האם היה עדיף שלא היינו עושים תוכית וולנטרית

יעילות
נהוג להגיד ששטיות וולנטריות הן יעילות יותר כיוון שהן מאפשרות למזהם גמישות. למעשה, גם ברגולציה מודרנית יש הרבה גמישות.
באופן עקרוני, כיוון שבגישה וולנטרית יהיו טרמפיסטים, סביר שהזיהום יהיה יותר גבוה יחסית לרגולציה. אבל צריך לזכור שברגולציה יש בעיית אכיפה.
היעילות של הסכם בליטרלי תלויה במידה שבה הרגלוטור יכול לתת תמורה למזהמים, ולא עולה יותר מידי לזהם פחות.

המקרה הגרמני
התעשיות הגרמניות הכריזו על יעד של הקטנת פליטת פד"ח ב-20% עד 2005. המטרה היתה להמנע מרגולציה. היתה בו השתתפות מאד נרחבת של תעשיות, אך לא היו חובות על מפעלים ספציפיים (מזמין טרמפיסטים). ההצלחה של ההכרזה לא היתה מסחררת.

רשימת קריטריונים רלוונטים להצלחה של תוכנית וולנטרית + סיכום מסקנות - החל מעמ' 176

DIETZ & STERN

בגישות מבוססות שוק, בניגוד לגישות פיקוד ושליטה, הממשלה קובעת מה צריכה להיות התוצאה ונותנת למזהמים לקבוע איך מגיעים אליה. הטענה היא שהם יודעים טוב יותר איך להגיע למטרה מאשר הממשלה.
בארה"ב פעלו בעיקר בשיטת הפיקוד-ושליטה, אבל גם בשיטות שוקיות, של חינוך, הנגשת מידע, הפחתת זיהום ע"ב התנדבותי. 3 הארחונות הן "חדשות". משותף להן שהן מתבססות על חינוך ומידע, ואינן כוללות סנקציות ברורות. צריך לזכור כשמקטלגים שיטה, שכולן מערבות אלמנטים שונים.
למה התחילו להשתמש בכלים החדשים? כמה תיאוריות
- שיטת פיקוד ושליטה יעילה כשיש מס' קטן של חברות גדולות. כשיש הרבה חברות קטנות, מאד קשה לפקח. בנוסף, הרגולציה היתה בנויה בצורה שהקשתה על גישה הוליסטית של טיפול בפסולת, ולא התאימה למצב הקיים.
- אנשים יותר מודעים לסביבה, צרכנות ירוקה. חברות הבינו שאם נפלט זיהום, זה אומר שתהליך הייצור לא יעיל. היצרנים הפכו לשותפים פעילים במאבק על הסביבה.
- זאת השתקפות של הצלחת התעשיינים לשים אנשים במוקדי הכח בממשל.
- אין פה שום דבר חדש אלא התפתחות של שיטות שהיו קיימות גם קודם.
במקום לחשוב איזו שיטת רגולציה הכי טובה, עדיף לחשוב איזו מתאימה לכל סיטואציה.