פתרון החידה של ס' 2 – בוטל בפק' סדרי השלטון והמשפט. תיקון משנת 72, ס' 15 מבטל את ההסתמכות על דיני אנגליה.
נקודה לגבי המבוא: דיני המסמכים הסחירים הם לא טבעיים למשפט האנגלי, אלא הגיעו מדיני הסוחרים. במאה ה-18 הכניסו אותם לקומון לו (המהפכה התעשייתית הצריכה שינוי של כללי המשחק).
כאשר המושך והנמשך הם אותו אדם
באופן מהותי שטר חליפין כזה דומה לשטר חוב. לכן אנחנו לא נדרוש חתימת קיבול.
לא נפעל לחיוב חייבים משניים. למשל, במקרה של הודעת חילול (הנמשך מסרב לשלם או לחתום חתימת קיבול, במקרה זה נכנסים לתמונה חייבים משניים כמו המושך). המושך לא נכנס לתמונה עד שהוא לא מקבל הודעת חילול. זה כתוב בס' 49(ב)(3).
גם בשטר חוב יכולה להיות זהות בין העושה לנפרע (אני מתחייב לשלם לעצמי). לכן חסר המאפיין העיקרי של "מאדם לחברו" (ס' 84(א)). זאת בעצם זהות בין כל הדמויות בשטר. השטר הופך לשטר חוב ברגע שהוא מוסב ע"י העושה (ס' 84(ב)). לאחר שהוא מוסב הוא הופך לשטר חוב אמיתי לכל דבר (לשים לב להבדל בין מה שעובר על שטר חליפין שיש בו זהות בין המושך לנמשך).
הזות שני מושכים/עושים
אם יש שני מושכים לשטר, הם חייבים יחד ולחוד (ס' 54 חו"ח).
אם הפקודה היא לשני נמשכים, השטר תקף (ס' 5(ב)). אבל אי אפשר לחייב את א', ואם לא אז את ב' – כי החייב העיקרי צריך להיות ברור. לגבי שטר חוב יש הוראה מפורשת בס' 86 שהוא תקף.
זהות הנמשך – חייבת להיות ברורה (ס 5(א)). צריך לציין שם, תפקיד או כתובת.
אם הנמשך הוא אדם בדוי או חסר כושר משפטי, האוחז מחליט אם לנהוג במסמך כשטר חוב או חליפין.
חתימה
אחת החוליות הקריטיות להיווצרות של שטר. עושה/מושך חייבים לחתום על השטר ע"מ שיווצר.
אפשר לחתום בכל מקום על השטר (פס”ד חירותי). אבל מיקום החתימה יכול להוות בעיית הוכחה (אדם יגיד שהוא לא התכוון לחתום כעושה אלא כערב, למשל).
שטר כתוב בו בכתב יד: “אני א' מתחייב לשלם ל-ב' סכום X” ייחשב תקף.
חובה לציין בשטר את הנפרע (פלוני, לפקודתו או למוכ"ז). כלומר סוגי הנפרעים הם:
1. פלוני ("למוטב בלבד”, או "בלבד”)
2. פלוני או לפקודתו (הסבה היא פקודה). זאת ברירת המחדל (אלא אם כתוב בלבד).
3. מוכ"ז
במשפט האמריקאי, אם לא מופיע שם בשטר, הוא למוכ"ז. בישראל – זה פשוט לא שטר. אם רוצים להגיש תביעה, צריך קודם להשלים את השם בשטר.
אם כתוב "שלם לנפרע בלבד" או "אני מתחייב לשלם לנפרע בלבד" זאת התחייבות לשלם רק לנפרע – לא למי שמוסב אליו השטר. ס' 7(א) קובע ששטר כזה תקף רק בין הצדדים אבל לא סחיר. היה אפשר לחשוב שכזה מסמך הוא בכלל לא שטר, כיוון שאינו סחיר, אבל זה לא המצב.
העניין הוא שיש חזקות שיש לאוחז בשטר שאין לתובע בחוזה רגיל. זהו שטר שאין בו עבירות וטהירות.
אם כתוב "לנפרע או לפקודתו" זה שטר סחיר וניתן להסבה. אם כתוב "לנפרע" אז לפי ס' 7(3) ניתן לפקודה.
אם נמחקה המילה "או לפקודתו" זה לא מגביל את הסחרות (פס"ד הירש). זהו שטר עביר וטהיר (טהיר זה אומר שניתן ליצור אוחז כשורה). יש פס"ד חדש יותר שאומר שמחיקה כזאת מגבילה את ההווצרות של אוחז כשורה.
סה"כ אנחנו רואים מגמה שפסקי הדין החדשים יותר מגבילים את הסחרות של שטרות. כל עוד השטרות היו בתוך מעגל הסוחרים, רצו לתת להם מקסימום סחרות. ברגע שהשיק הפך לאמצעי תשלום של אדם רגיל, רוצים לצמצם את הסחרות כדי להגן על צרכנים.
מוכ"ז
ההבדל בין נפרע לא מוגבל למוכ"ז הוא צורת הסיחור (ס 30). זה מאד משנה ונראה בהמשך לגבי הגנות. לנפרע מסויים צריך חתימת היסב ומסירה, ולמוכ"ז מספיק מסירה.
נפרע בשטר בפקודה מעביר את הבעלות בשטר ומכח חתימתו מתחייב כלפי האוחז. מוכ"ז לא מתחייב בהתחייבות שטרית אלא כמו מוכר רגיל. הכלל הוא "לא חתמת לא התחייבת" – אבל אפשר להיות חייבים מכח דינים אחרים.
אם חיתמת ההיסב מזוייפת, אין חתימה והשטר לא סוחר.
נפרע ראשון בשטר למוכז ייחשב לאוחז ויכול להיות אוחז כשורה. נפרע בשטר לפקודה לא יהיה אוחז כשורה (כיום יש חילוקי דיעות בעליון לגבי זה).
מסקנה: עדיף לקבל שטר למוכ"ז מאשר שטר על שם.
לנפרע
חובה שיהיה נפרע (ס' 6(א)) ונקוב בבהירות.
אם הנפרע בדוי או לא קיים, אפשר להתיחס לשטר כמו למוכ"ז
יכולים להיות כמה נפרעים ביחד או לחוד, ובזה אחר זה (ס' 6(ב)). נפרעים ביחד חייבים לחתום חתימת היסב ואם יש נפרעים חלופיים צריך שאחד לפחות יחתום. גם כאן, מי שלא חתם לא התחייב.
נפרע יכול להיות זהה עם המושך או הנמשך (ס 4(א)) – אל א', שלם לעצמך, אל א', שלם לי.
עקרונית ניתן ליצור שטר שבו יש זהות בין המושך, הנמשך והנפרע.
אם כתוב "שלם לפקודת א' בלבד" אז נחשב "בלבד" ולא "לפקודת"
אם כתוב למוטב בלבד בין שני קווים – זה מגביל עביררות אפילו אם כתוב לפקודה (פרת ציטיאט)
אם כתוב "שלם ל-א' או למוכ"ז" אז אלה 2 נפרעים חלופיים. גם א' יכול להחשב מוכ"ז. לכן הוא רשאי להסב את השטר במסירה או בחתימת היסב, כרצונו.
דברים שמוסיפים על שטרות: נדבר בהמשך
l שרטוט – שני קווים על השיק.
l למוטב בלבד
l "שטר בטחון" – אסור להשתמש בו עד שיתגשם תנאי. אז איך זה שטר אם זה תנאי? ע"מ להציל את המסמך אמרו שזה תנאי במסירה.
התחייבות
חייבת לכלול רק כסף (ס' 3(ב)). אם יש חוסר התאמה בין ספרות ובין אותניות, הולכים לפי האותיות (ס 8(ב)). אם יש סתירה בין האותיות לבין עצמן הולכים לפי הסכום הנמוך.
ריבית – נושא שלא נכנס אליו אבל יכול להיות חשוב. מותר לנקוב בשטר סכום בתוספת ריבית. אם לא ציינו את הריבית, מטילים את הריבית המרבית הנהוגה (ס 8(א)(1)). זה מנהג הסוחרים. זאת ריבית חוזית, רווח תמורת הלוואה וזה בסדר גמור. אם לא כתוב שיש ריבית כמובן לא צריך לשלם אותה.
כיתוב כמו "הריבית המירבית על חריגה מקו אשראי מקובל בבנק" זה תקין למרות שהריבית לא מסויימת (דיסקונט נ' אלון).
ריבית סטטוטורית – יש ריבית שמתחייבים לשלם מיום הפרעון ואילך היא מהווה פיצוי על עיכוב הכסף שלא כדין ומקור החיוב הוא סטטוטורי. בחוזה רגיל זה כתוב בס' 11(ב) לחוק תהרופות.
יש על זה הוראה גם בפק"ש (58(1)(ב)), כאשר ביהמ"ש יכול להקטין אותה מטעמי צדק (58(3)).
הריבית משולמת עד יום מתן פסה"ד. לאחר מכן יש את חוק פסיקת ריבית שקובע שזה עד התשלום בפועל. ניתן להתשמש גם בחוק ההוצל"פ שמטיל חיוב מיום מתן פסה"ד או פרעון השיק עד לתשלום בפועל.
סכום כסף מסויים
האם מטבע זר נחשב כסף? דולרים למשל כן, אבל אם זה מטבע שלא מקובל בשוק לא יתיחסו לזה כאל כסף. כל המשמש ע"פ דין או נוהג אמצעי לפרעון חובות הוא כסף. יש עוד סוגיות שלא נכנס אליהן.
הזמן
אחת הדרישות של ס' 3. שלוש אפשרויות:
1. עם דרישה – ס' 9. שטר הוא בר פרעון עם דרישה כשזה כתוב בו בפירוש. אם לא כתוב זמן פרעון, זה אומר "עם דרישה" (לשים לב – אם אין נפרע אין שטר, אם אין זמן יש שטר). ס' 9(א)(2)
2. זמן עתיד קבוע – מה אם מסבים את השטר לאחר מועד הפרעון? הוא נחשב לבר פרעון עם דרישה לגבי המסב.
3. זמן עתיד ניתן לקביעה
יש תאריך נוסף שנקוב בשטר – תאריך ההוצאה.
שיק הוא שטר חליפין בר פרעון עם דרישה (ס' 73). התריך שכתוב עליו הוא תאריך עשייה. ישראלים החליטו לכתוב תאריך יותר מאוחר. ראה ס' 73(ב).
שטר מוקדם – רשום בו תאריך מוקדם מהתאריך האמיתי. שטר מאוחר – התאריך יותר מאוחר.
ס' 12ב – תאריך מוקדם או מאוחר לא פסול. יכולות להיות לכך השלכות, כפי שמפורט בס'.
נניח שאדם בא עם שיק דחוי לבנק לפני התאריך הנכון. הוא יכול לפדות את השיק לפני התאריך! כך קבע ביהמ"ש העליון. לכן שינו את החוק שאפשר לקבל אותו רק אחרי התאריך הנקוב.
כאשר יש תאריך קבוע –
כאשר נכתב זמן X או קודם - באנגליה טענו שזה לא בר פרעון עם דרישה ולא זמן עתיד קבוע (השטר לא תקף). בארה"ב זה נחשב שטר כשר. [חשוב להכיר את המשפט האמריקאי כי הוא יותר משוכלל]
זמן עתיד הניתן לקביעה – הקריטריון לקביעת הזמן צריך להיות ברור ושהאירוע העתידי לא בספק. אם האירוע העתידי הוא בספק השטר לא תקף. כמובן שאפשר להתווכח (למשל - מתחייב לשלם כשאגיע לגיל 30).
פתרון התרגיל
1. אברהם יהיה המושך של שטר החליפין. חברת הביטוח תהיה הנמשך והקבל. האם אפשר לבנות שטר שבו חברת הביטוח עושה קיבול רק על חלק מהסכום? כן. משיכת השטר היא ללא תנאי אבל קיבול יכול להיות עם תנאי. אפשרות אחרת היא לעשות 2 שטרות – אחד עם קבלה של חברת הביטוח ואחד בלי קבלה.
2. גם אם יש לאברהם צילום אין לו שטר. הוא יכול להגיש תביעה ולקבל עותק – ס' 70. ס' 69 הוא יותר נוח לאוחז השטר כי הוא יכול לתבוע את המושך, והוא חייב לתת לו העתק אם תהיה ערובה. הבעיה היא שיש תנאי מוקדם שהשטר לא עבר זמנו – שלא הגיע מועד פרעונו. על איזה סוג אובדן מדובר? אבד או נגנב, אבל לא הושמד. צריך לתת ערובה כי יכול להווצר מצב שבו יש 2 שטרות זהים. ס' 70 נותן מקום לשק"ד, כשיש תובענה לביהמ”ש. לפעמים האוחז לא רוצה להגיש תביעה לביהמ"ש אלא להסב אותו או דברים אחרים. איך ס' 70-69 מתישבים עם התפיסה ששטר זה חפץ? המקור של האפשרויות האלה הוא באקוויטי ומשם נכנסו לקומון לו.
3. נלך לאפשרות שהיו 2 שטרות. עשיו זייף חתימה אך הסב לאוחז כשורה. כרגע הוא אוחז כשורה. ס' 23(ג) – אדם שפרע שטר בדרך רגילה לא חייב אם השטר מזוייף. חברת הביטוח לא תהיה אחראית. בשטר שבו אברהם הוא המושך והנמשך, והוא פרע את השטר לאוחז כשורה – כיוון שמדובר בשטר חליפין לא לגמרי אמיתי, ואברהם הוא לא בנק, אין לו הגנה. אם חברת הביטוח היא גם המושכת, צריך לדון אם היא דומה לבנק, כלומר האם יש לה הגנה ע"פ ס' 23(ד).
השלמת פרטים
יש 3 סוגים של פריטים בשטר:
1. פרט חיוני – חייב להיות בשטר. בלעדיו אין שטר. למשל, חתימות, שם נפרע. מפורטים בס' 3, 84 (למעט זמן פרעון שדיברנו עליו).
2. פרט מהותי – פרט יכול להיות בשטר, ויש לו השפעה על חובות וזכויות הצדדים. למשל, מועד פרעון, ערב. אין רשימה סגורה של פרטים מהותיים, ואנו למדים עליהם מס' 64 שעוסק בשינוי השטר.
3. פרט אסור – שאסור שיופיע בשטר. למשל, תנאי, סחורה, בקשה.
ס' 19 דן בהשלמת פרטים – אם ואיך מותר להשלים את הפרטים.
ס' 64 עוסק בשינוי פרטים מהותיים. אנחנו נראה את הקשר בין הסעיפים, מתי קוראים לשינוי שינוי ומתי הוא נקרא השלמת פרטים. אי אפשר לדעת האם זאת השלמה או שינוי רק ע"ב סוג הפריט.
גם ההבדל בין שינוי (כשהיה כתוב משהו) להוספה (היה חסר משהו) – זה לא פשוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה