רווחה - קריאה 4א+ביטוח אמהות

דורון
הסיבות שבגללן גישה אוניברסלית היא טובה:
- מחזקת סולידריות בחברה
- מורידה את הסטיגמה על מקבלי הסעד
- מתמרצת נזקקים לעבוד כיוון שהם לא חוששים מאיבוד הגמלה
- אין חשש להיעלמות הפערים בחברה (כלומר לפגיעה בשוק) - זה לא סוציאליזם
- היא לא יותר יקרה בהכרח מגישה סלקטיבית

גוף
הצידוק למבחני אמצעים
מבחני אמצעים משפרים את היעילות והאפקטיביות של צמצום העוני ברמה נתונה של הוצאה.
- אפטקיביות = צמצום בעוני לפני תשלומי ההעברה = גמלאות רבות יותר לעניים
- יעילות = היחס של כלל תשלומי ההעברה שקיבלו המשפחות בעוני (?!) לפני תשלומי ההעברה = פחות גמלאות ללא עניים
החסרונות של מבחני אמצעים:
- לא כל מי שצריך באמת מקבל
- תמריצים להכנס ל"מלכודת העוני"
- מובילים להקטנת הקצבאות, עקב ניכור של מעמד הביניים (בשונה משיטה אוניברסליסטית)
- יקרות מבחינה מנהלית
- סופה של התעסוקה המלאה (?)
- לא מתמודדים עם התפרקות המשפחה
- לא מתמודדים עם התפרקות הקהילה
טקסונומיה של מבחני אמצעים - מבלבל, משווה בין מדינות, לא סיכמתי.

גל, שלו ואייזנשטדט
ככלל, מערכת הרווחה בישראל עוזרת לאנשים להחלץ מעוני, אך היא פחות יעילה מבמדינות מערב אחרות.
חוסר יעילות אנכית = כאשר הכסף מגיע לאנשים שלא באמת צריכים אותו.
חוסר יעילות אופקית = כאשר אנשים שצריכים את הכסף לא מקבלים אותו = אי מיצוי זכויות.
אי מיצוי זכויות מושפע מגורמים מנהליים, מסטיגמות, האם הקצבה סלקטיבית, בירוקרטיה, מידע וכו'. זאת בעיה נרחבת בכל מדינות הרווחה.
הממצאים לגבי עד כמה אוכלוסיות מהגרים לא מנצלות זכויות אינם חד-משמעיים.
מחקר זה המתקד בקצבת ילדים ובקצבת זקנה ושאירים.
מתברר שבשתי התוכניות אין מיצוי מלא, למרות שהן אוניברסליות. לא נתגלו מתאמים מרעישים בין סוג האוכלוסיה לבין מיצוי הזכויות.

בג"צ מנור - עתירה נגד קיבוץ בקצבאות הזיקנה. הטענה היא שזה פוגע בקניין ובזכות לקיום מינימלי. הטענה של המדינה היא שיש את קצבת הבטחת הכנסה. פסה"ד קובע שאכן יש פגיעה בזכות הקניין אך היא עומדת בתנאי פסקת ההגבלה.

פס"ד בנושא ביטוח אמהות
זאקס - בקשה לקבלת דמי לידה על אימוץ ילדה בת 9. היא לא לקחה "חופשת אימוץ" מיד, אלא רק בחופש הגדול, כהמלצת פקידת הסעד. חופשת אימוץ היא כמו חופשת לידה, למי שמאמץ ילד עד גיל 10. כיום מוסדר בס' 57 לחוק המב"ל.
מהחוק עולה שהמערערת זכאית לחופשת אימוץ מהיום שבו אימצה את הילדה. אין לתת לה דמי חופשה אם לא הפסיקה את עבודתה. אולם, החוק נותן למב"ל שק"ד שלא לשלול את דמי האימוץ. במקרה זה, כיוון שהמערערת פעלה ע"פ עצת פקידת הסעד, ראוי שהקצבה לא תשלל.

יונה - אשה בשמירת הריון ביקשה מהמב"ל דמי שמירת הריון וגם קיבלה דמי חופשה מהמעסיק. המב"ל סרב לשלם בטענה שהיא מקבלת כסף.
סעיף 103ו לחוק [סעיף 61לחוק הביטוח הלאומי] אינו שולל זכות לגמלה ממי שקיבלה תשלום אחר בגין אותה תקופה, אלא רק ממי שזכאית לתשלום בגין אותה תקופה שבה היא נמצאת בשמירת הריון, ורק אם התשלום הוא של שמירת ההריון.
מאחר ואין "שמירת הריון" בבחינת "מחלה", אין כל מניעה, מכוח חוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951לצאת לחופשה שנתית בתקופת שמירת ההריון.
לעומת זאת, עובדת הזכאית לתשלום מכוח הסכם קיבוצי בגין תקופת שמירת ההריון (כגון עובדת מדינה), והיא מוותרת על זכותה לקבלת התשלום, מהטעם שברצונה ל"שמור" על ימי המחלה במקרה של מחלה שלה או של ילדיה, לא תהיה זכאית לקיצבת שמירת הריון, מאחר וחוק הביטוח הלאומי מתנה את קבלת הקצבה באי זכאות לתשלום, ולא באי קבלת תשלום מכוח זכאות אחרת, מקום שאין קיימת זכאות לתשלום בעד תקופת שמירת ההריון.
במקרה זה המב"ל צריך לשלם לה את הקצבה.

מירון - התובעת עבדה בתור מורה ובתור מנהלת. המב"ל שילם לה דמי לידה רק על עבודתה כמורה, בטענה שהמשיכה לעבוד כמנהלת. היא לא קיבלה שכר על עבודתה כמנהלת באותה תקופה.
על פי סעיף 97לחוק הביטוח הלאומי [כיום ס' 49 לחוק הביטוח הלאומי ה.ש.], המוסד ישלם למבוטחת (עובדת או עובדת עצמאית ראה סעיף 92(ב)(1) לחוק), דמי לידה "בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". הוראה זו משתלבת, לגבי "עובדת", בהוראות סעיף 6(א) לחוק עבודת נשים הקובע כי "עובדת שקרובה ללדת יתן לה מעבידה חופשת לידה ולא יעבידנה בתוך חופשה הלידה". על-פי הדין אין המעביד חייב לשלם לעובדת את שכרה בתקופת חופשת הלידה. דמי הלידה המשולמים על-פי חוק הביטוח הלאומי באים במקום תשלום השכר בתקופת חופשת הלידה, בעוד שעל המעביד לשלם בעד תקופה זו את התשלומים להבטחת פנסיה, כאשר העובדת היתה מבוטחת בקרן פנסיה (סעיף 6(ז) לחוק עבודת נשים).
סעיף 103(1) לחוק הביטוח הלאומי [כיום ס' 56 ה.ש.] בא להשלים את ההוראות המשולבות הנ"ל, בקבעו כי "המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה" אם "בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה".
כאשר נותנים את הדעת לנוסחו של סעיף 103(1) לחוק הביטוח הלאומי, רואים אנו כי המחוקק קבע ש"עבודה" כשלעצמה בתקופת חופשת הלידה, עלולה להיות סיכה לשלילת הזכות לדמי לידה. מכאן, שמגמת המחוקק ומטרתו הן בראש ובראשונה להביא לכך שמבוטחת לא תעבוד כלל בעבודה אחרת בתקופת חופשת הלידה, מחוץ למשק ביתה ורק במטרה משנית רצה המחוקק למנוע תשלום דמי לידה מקום שהמבוטחת משתכרת או מקבלת הכנסה מעבודה בתקופת חופשת הלידה.
החלטת המב"ל לגיטימית.

לדווין - בקשה לקבל מענק אשפוז על לידה בבית.
מי שנמנעה מדעת להזדקק לאשפוז בקשר ללידה, שוללת מעצמה מראש ובדיעבד, את הזכות לקבל מענק לידה.