בנק דיסקונט נ' בנק לאומי – פס"ד מאד חשוב.
שטר חייב להיות כתוב. על מה? על הכל.
[ בעבר היה את חוק מס בולים, שהצריך מסמך מבוייל, ומסמך לא מבוייל לא היה קביל כראיה. חוק מס בולים לא חל על שיקים וכך התחילה להתפתח הפרקטיקה של שיקים דחויים.
שיק דחוי הוא סתירה עצמית – שיק אמור להיות בר פרעון על דרישה. התאריך בשיק הוא יום המשיכה ולא מועד הפרעון. ביהמ"ש ניסו להלחם בזה אבל לא הצליחו. למה לא עשו פשוט שטר חוב? כי על שטר חוב היה מס בולים. ]
בלי מסמך אי אפשר לתבוע. אפשר לדרוש לקבל העתק (ס' 69-70).
שטר שהושמד במכוון ע"י האוחז או מרשהו, והביטול נראה ע"פ השטר – נפקע (ס' 63(א)).
כל יסודות השטר המפורטים בס' 3 צריכים להיות בשטר + חתימות כל המעורבים. גם על שטרי חוב יש הוראות דומות.
מסמך סחיר שואף להדמות לכסף. לכן צריך שמי שנוטל אותו יידע בעיון קל מה הוא שווה. לכן הוא חייב להיות ללא תנאי. אין מניעה שיהיה תנאי כלשהו בע”פ, בכתב או מכללא בין הצדדים. במקרה כזה הוא מחייב רק את הצדדים עצמם. תנאי יכול להצמד למסירה. בכל מקרה, צד ג' שלא היה מודע לתנאי יכול לפרוע את השטר (נטל הראייה על המתגונן). פס”ד רוזמן נ' שילסקי – צדדים הסכימו לא לגבות שיק עד שתסופק הסחורה. נקבע שזה לא פוגע בדרישת ס' 3.
בד"כ בין צדדים סמוכים (חלק מאותה עסקה) זה לא משנה אם התנאי הוא בשטר עצמו או בעסקת היסוד, ההבדל הוא על צד ג' שאינו כפוף לתנאי.
פס"ד בר אלי נ' ראש עיריית רחובות – פריצקר מהנדס עיריית רחובות קיבל שטר שבו היא אומרת לבנק לשלם לו מתוך הכסף שמדינת ישראל תעביר לבנק עבור העירייה. פריצקר כתב על השטר שהוא מעביר אותו ללוין. פריצקר לקח את הכסף מהבנק (אמר שאיבד את השטר) ולוין רצה לפדות אותו גם.
מה מצבו של לוין? אם מדובר בסתם חוזה, הוא בין פריצקר לעירייה. ללוין אין עילה עצמאית. אם מדובר בשטר, לוין תובע פשוט מה שמגיע לו – האוחז בשטר הוא בעל הזכות. כיוון שבמסמך היה כתוב "או לפקודתו", שזאת שפה שטרית, הוא טען שזה שטר. ביהמ"ש לא הכיר בכך שזה שטר כי יש בו תנאי – צריך לשלם מתוך קרן מסויימת – ואם אין קרן אי אפשר לשלם. אם עיריית רחובות היתה מטלפנת לבנק ואומרת לשלם מתוך הקרן, המסמך כן היה שטר.
הבעיה עם ההלכה הזאת היא שלכאורה כל שיק הוא כזה – אני הרי מורה לבנק לשלם מתוך החשבון שלי. זה נכון רעיונית אבל החיים יותר מסובכים מהדין. אם נראה את זה כתנאי, זה יבטל את כל תורת השיקים. אמרו שזאת פקודה מוחלטת, שכוללת גם דברים שצריכים להעשות לאחר ביצוע התשלום. למשל: שלם ל-א' 100 ש"ח ואח"כ תנקה את הסכום מחובך אלי.
במשיכת שיק יש שני תנאים מכללא: למושך יש חשבון בבנק, בחשבון יש יתרה. התנאים האלה לא מופיעים על השיק – זה בסדר. אבל מספר החשבון מופיע, וזהה לכאורה סתירה לס' 3(ג) כי זאת פקודה לפרוע מתוך קרן מיוחדת. למרות זאת הם לא נחשבים כתנאים (מופיע בפקודה).
דרישת קבלה – יכולה להחשב כתנאי אם היא לנפרע (פס”ד נוי). אבל אם הפקודה היא לנמשך – היא תחשב ללא תנאי. הסיבה לזה היא שמי שמקבל כסף צריך לתת קבלה.
חשוב: רק הפקודה למושך צריכה להיות ללא תנאי. חיובים אחרים יכולים להיות בתנאי. מותר שהקיבול (סק 18(א)), ההיסב (ס' 34) והמסירה (ס' 20(א)(2)) יהיו בתנאי. זכותו של הנפרע בתנאים כאלה היא כבר סיפור אחר. תנאי במסירה יהיה בע"פ.
לגבי תנאי בהסבה – היו עושים את זה עם שיק עצמי כדי לעקוף את מס הכנסה. אדם היה רושם לעצמו שיק ואז מסב אותו, במקום לשלם.
הגבלת זמן – לפעמים מוסיפים הגבלת זמן שמעבר לה לא ייפרע השטר. האם זה תנאי? עקרונית לא (נחשבת זמן פרעון), אבל תלוי בניסוח (שלם בתנאי שזה עד תאריך X, עלול להחשב כתנאי).
מאת אדם לחברו
לפי פשוטו של ס' 3 המושך והנמשך לא יכולים להיות אותו אדם, וכך גם עושה השטר לנפרע (ס' 84). אבל בעולם המסחר הדבר מקובל (למשל שיק בנקאי – אני מורה לבנק לשלם ל-ב' סכום X. הבנק רושם שיק בנקאי, הוא גם הנשך וגם המושך. ב' הוא הנפרע. ומה אני לפי דיני השטרות? כלום).
יש לכך התיחסות בס' 4(ב) – במקרה כזה האוחז יכול להתיחס אליו כאל שטר חוב או חליפין. המסמך עצמו אינו שטר חליפין או שטר חוב במפורש. אבל יש עוד דמויות מלבד האוחז – למשל הבנק שפורע את השטר.
מקרה בנק קפיטל (UK) – הבנק משך על עצמו שיק ופרע אותו לאוחז. התברר שחתימת הנפרע זויפה והבנק פרע את השיק לגנב. הבעלים דרש את הכסף מהבנק. לגבי שטר רגיל יש את הוראת ס' 23(ג) שאומרת שמי שפרע שטר בתו"ל בדרך העסקים הרגילה ייחשב כמי שפרע אותו כראוי גם אם חתימת ההיסב מזוייפת. האם ההגנה הזאת תקפה עבור הבנק לאור ס' 4(ב)? הרי הוא לא אוחז. ביהמ"ש פסק שאין לו הגנה. בעקבות זאת תוקן החוק האנגלי ונוספה ההוראה שבס' 23(ד). הוראה זו מכניסה שיק בנקאי ספציפית (ודומיו) לתוך ההגנה, אך היא ניתנת רק לבנק ורק לצורך ס' זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה