חרותי
מותר לביהמ"ש להתיר לתובע להשלים פרט מהותי גם לאחר הגשת התביעה, ולתקן את כתב התביעה.
אם הנתעבים טוענים שהיה שינוי מהותי בשטר לאחר שהם חתמו, הנטל לא עליהם. הנטל הוא על התובע, להוכיח שהשטר שבידו תקין. אם השטר נראה תקין, השופט רשאי להניח שכך הוא הוצא.
מס' 64 ו-19 ברור שאם הוצא שטר לא שלם, מותר להשלים אותו, ואם הוא שטר שלם אז אסור (אלא בהסכמת שני הצדדים). השאלה היא איך מזהים שטר שלם?
ההגדרה לפרט מהותי חסר היא: מקום שאפשר לראות על פני הכתב שהכותב לא השלים את השטר.
מכיוון שהחתימות במסמך היו בצד הלא נכון, ברור שהיתה כוונה להשלים את השטר בפרט כלשהו.
מותר לביהמ"ש להתיר לתובע להשלים פרט מהותי גם לאחר הגשת התביעה, ולתקן את כתב התביעה.
אם הנתעבים טוענים שהיה שינוי מהותי בשטר לאחר שהם חתמו, הנטל לא עליהם. הנטל הוא על התובע, להוכיח שהשטר שבידו תקין. אם השטר נראה תקין, השופט רשאי להניח שכך הוא הוצא.
מס' 64 ו-19 ברור שאם הוצא שטר לא שלם, מותר להשלים אותו, ואם הוא שטר שלם אז אסור (אלא בהסכמת שני הצדדים). השאלה היא איך מזהים שטר שלם?
ההגדרה לפרט מהותי חסר היא: מקום שאפשר לראות על פני הכתב שהכותב לא השלים את השטר.
מכיוון שהחתימות במסמך היו בצד הלא נכון, ברור שהיתה כוונה להשלים את השטר בפרט כלשהו.
צמח
העותר השכיר את החנות שלו לשלשבסקי. לאחר מכן השכיר אותה לרבינוביץ'. ע"פ ההסכם ביניהם רבינוביץ' צריכה להפקיד בידי נאמן שטר חוב חתום על-ידי השוכרים לפקודת המשכיר, כאשר יתר פרטיו אינם ממולאים. על שטר החוב יחתמו, נוסף על השוכרים, שני ערבים (שלשבסקי). בהסכם הוסכם עוד כי צד שיפר את ההסכם ישלם לצד האחר פיצויים מוסכמים בסכום של 10,000 דולר.
בתורף נרשם כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81". סכום השטר לא מולא.
רבינוביץ' עשו שינויים בחנות וזה נגד ההסכם. העותר רשם בשטר החוב סך 10,000 דולר והגישו לביצוע. הם דרשו להפחית את הפיצויים, כי אלה פיצויים עונשיים.
בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. על-כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו – שאינה טובה כלפי אוחז כשורה – טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם".
קביעה בשטר כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81" אינה הופכת את חבותו של עושה השטר למותנית. שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על-פי השטר לקיום תנאי החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר.
חרס קרמית
משה קולטון נפטר בהשאירו אחריו אלמנה ושני בנים מבוגרים, כיורשיו היחידים. בין ניירותיו של המנוח מצאה האלמנה שלושה-עשר שטרות של 1,000 ל"י כל אחד, חתומים על-ידי המערער, מבלי ששם הנפרע ותאריך הפרעון מולאו בהם. האלמנה מסרה את השטרות לידי בנה הבכור (הוא המשיב בערעור זה) אשר כהן כמנהל העזבון של אביו. בעזרת אמו הצליח המשיב לגבות שניים מתוך שלושה-עשר השטרות הנ"ל ואילו אחד-עשר הנותרים נשארו בידיו כשהם בלתי-מסולקים.
לאחר מכן נפטרה האם ושני הבנים ירשו גם את חלקה בעזבון האב המנוח, ובין היתר בשטרות הנ"ל. זמן מה אחרי מות האם, ואתרי שנתברר כי אין תקווה שהנתבעים יסלקו את השטרות הנזכרים מרצונם הטוב, מילא המשיב בשטרות אלה את שמו כ"נפרע", ואת מועדי הפרעון - 20 או 25 ליולי 1970. האחים חילקו את השטרות ביניהם, וששה מתוך שטרות אלה שנפלו בחלקו של המשיב נמסרו על-ידיו לבנק לשם גביה.
גרסת המערערים בבית-משפט קמא היתה שכל שלושה-עשר השטרות נמסרו בזמנו למנוח כבטחון בלבד, מבלי שהמנוח נתן בעבורם תמורה. אומרת באת-כוח המערערים שהמשיב לא היה "אוחז" במובנו של מונח זה בפקודת השטרות; אילו נחשב ל"אוחז" יכול היה ליהנות מהחזקה שבסעיף 29 (א) לפקודה בדבר קיומה של תמורה, אך חזקה זו אינה פועלת לטובת מי שאינו "אוחז". למשיב אין מעמד של "אוחז" מפני שבשעה שהשטרות עברו לחזקתו היו חסרים פרטים חיוניים.
פסה"ד:
מסמכים בלתי-מושלמים כנ"ל מהווים "שטרות" לצורך הסעיף 19 (א) של פקודת השטרות בלבד; כדי שייחשבו לשטרות לכל דבר יש צורך להשלימם תחילה, ופעולת ההשלמה חייבת להיעשות במסגרת הוראותיו של הסעיף 19 של הפקודה. הרשות להשלים את המסמכים מסורה למחזיק בהם.
השאלה הראשונה המתעוררת לרגל הוראותיו של הסעיף 19 (א) היא אם היו הפרטים החסרים במקרה דנא פרטים "מהותיים". במקרה דנא חסרו בשטרות:ב שם הנפרע - וזהו פרט "חיוני", ותאריך הפרעון - שאינו נחשב כפרט "חיוני" אך מהווה, ללא ספק, פרט "מהותי".
אין חולקין שהמשיב החזיק בשטרות, אך עלינו לזכור שזוהי רשות לכאורה בלבד הניתנת לסתירה. אם יבוא הנתבע ויוכיח שלא נתן הרשאה, התביעה תידחה, אך נטל השכנוע מוטל עליו והתובע נהנה מהספק. ההרשאה להשלים, הניתנת על-ידי חותמי השטר, צמודה למסמך ועוברת עמו לידיו של כל מחזיק, אלא אם מסיבה כל שהיא בטלה ההרשאה לפני שהמסמך הושלם על-ידי מחזיקו.
ואכן ניסו המערערים להוכיח כי הרשאה להשלים לא ניתנה כלל במקרה זה, מפני שהשטרות שנמסרו לידיו של ה' קולטון המנוח היו לבטחון בלבד, אך נסיונם נכשל.
מי שנתבע על-פי שטר שהושלם אחרי הוצאתו, יכול להתגונן לא רק בהוכחה שלא נתן מעיקרא הרשאה להשלימו. כיון שחזקה על אדם שחתם על שטר חסר פרטים, שנתן הרשאה להוספת הפרטים, הרי שאם אירע מאורע שהיה שם קץ להרשאה שבפועל ניתנה והוכחה, מופקע ממילא תקפה של החזקה. לפיכך אם מת 'המורשה', היינו. האדם שבידו היה המסמך, שודאי הוא שההרשאה היתה באה לקצה אף אילו היתה קיימת למעשה, אין גם החוק יכול עוד להניח הנחה שההרשאה נמשכת.
נמצא שהפרט החסר היה מהותי אך לא חיוני עומדת לו, ליורש, החזקה לכאורה של הסעיף 29 (א) לפקודת השטרות כי חותמי השטרות נעשו צד להם בעד ערך, ואם טוענים הם את ההיפך, עליהם עול השכנוע. אך הדבר שונה כשהפרט החסר הוא פרט חיוני, פרט שבלעדיו אין מסמך מהווה שטר חליפין כהגדרתו בסעיף 3 (א) או שטר חוב כהגדרתו בסעיף 84 (א) לפקודה; במקרה כזה לא נוצר עדיין שטר לצורך הפקודה ולכן גם החזקה המיוחסת בסעיף 29 (א) לשטר אינה חלה על המסמך החסר; ובאין חזקה העומדת מאחוריו, חייב היורש להוכיח שבזמנו ניתנה ההרשאה להשלים את המסמך לשם הבטחת זכותו הוא או זכותו של אדם אחר.
נסיבות המקרה, כפי שהוכחו, יוצרות הנחה לכאורה שהשטרות ניתנו בעד ערך, והנחה זו מצטרפת לחזקה החוקית הקיימת לטובת המחזיק על-פי סעיף 19 (א) לפקודה, ולכן אין עוד צורך בחזקת התמורה על-פי הסעיף 29 (א) שבה. משניתנה תמורה עבור החתימה על השטרות, הרי הוכח גם ענינו של המנוח בהרשאה להשלים את הפרטים המהותיים החסרים בשטרות, ולפי הוראותיו של הסעיף 14 (ב) לחוק השליחות עברה הרשאה זו בירושה למשיב, הרשאה זו מהווה את הבסיס ליצירת ההרשאה הסטטוטורית על-פי הסעיף 19 (א) לפקודה, והמשיב היה מוסמך להשתמש בה במסגרת הוראותיו של הסעיף 19 (ב) של הפקודה.
במקרה שלנו לא הוכח כי ההרשאה המקורית הוגבלה בדרך כל שהיא, ולפיכך נשארה בתקפה ההנחה כי ההרשאה היתה בלתי-מוגבלת, והמשיב היה רשאי להשלים את החסר ככל שנראה לו.
המשיב היה רשאי להשלים את השטרות בדרך שהשלים אותם.
מזרחי
באחד מימי אוגוסט 1981 עבדה המערערת בחנות שבבעלותם המשותפת שלה ושל בעלה. אל החנות נכנסו בעלה, שוקי , אשר עמו נמצאה אז בהליכי גירושין, ואחד בשם יוסף אזדי. שוקי פנה אליה בבקשה לעזרה כספית, היינו מתן שיק על סך 000, 3 שקל, לצורך מתן ביטחון להלוואה שעמד לקבל מאת פרדי. המערערת נענתה, תלשה שיק מפנקס השיקים שלה, חתמה עליו לפקודת עצמה והסבה אותו על החלק. באותו רגע הציע שוקי, כי המערערת תחזור לעבודתה, וכי הוא ימלא את הסכום החסר בשיק. הסכום שמילא שוקי בשיק הנ"ל היה 000, 400.
השיק נמסר לפרדי באמצעותו של אזדי, שהיה שלוחו של פרדי לצורך נטילת השטר. משלא כובד השיק בבנק, פנה פרדי למשרד ההוצאה לפועל במטרה לגבות את סכום השיק.
פסה"ד:
השאלה המרכזית בערעור זה הינה, האם רישום הסכום של 000, 400שקל בשיק, פעולה אשר פירושה חריגה מהרשאה ומעילה באמון המערערת, מהווה פגם המשמיט את הקרקע מתחת לזכותו של התובע על-פי השטר. במלים אחרות - האם רכש התובע זכות מטוהרת, או שמא דבק בזכותו הפגם האמור? על-פי סעיף 19(ב) לפקודת השטרות, גובר אוחז כשורה על פגם של חריגה מהרשאה.
כדי לקבוע, שהתובע אוחז כשורה בשטר, חייב בית המשפט להשתכנע, בין היתר, על-פי הוראות סעיף 28(א)(2) לפקודה, כי התובע "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".
במקרה דנן, הייתה השאלה אם שמע אזדי את השיחה בין המערערת בין בעלה שאלה עובדתית השנויה במחלוקת. רשאי היה בית המשפט קמא לקבוע, כפי שאכן עשה, כי אזדי לא שמע את דברי המערערת בדבר היקף ההרשאה שנתנה לבעלה, שכן באותו זמן עמדה במרחק מה מאזדי.
במישור המשפטי טוענת המערערת, כי היות ושוקי לא היה אלא שליח לצורך מילוי הסכום בשיק ואילו אזדי שליח לצורך נטילתו, הרי שהמשיב והמערערת הינם "צדדים קרובים" לשטר, ולפיכך לא יכול פרדי ליהנות ממעמד של אוחז כשורה.
ההלכה היא, אכן, כי ככלל אין הנוטל הראשון יכול להיות אוחז כשורה. קיומה של אחיזה כשורה דורש קיומו של סיחור; סעיף 30(ג) לפקודה קובע, כי סיחורו של שטר לפקודה נעשה במסירת השטר בתוספת חתימת היסב. הנפרע עצמו, נוטל את השטר ללא חתימת היסב, ומכאן שאין הוצאת השטר לנפרע מהווה "סיחור".
במישור הענייני, נובעת ההלכה מהעיקרון המונח ביסודו של מוסד האחיזה כשורה. רעיון האחיזה כשורה, אשר אינו אלא שיקוף של תכונת הטהירות המאפיינת מסמכים סחירים, נועד מעצם טבעו להגן על צד שהוא רחוק מתהליך עשיית השטר.
דעתי היא, כי אין מניעה להכיר בתובע פרדי כ"אוחז כשורה", וזאת משום ששתי ההנמקות הנ"ל אינן חלות בסיטואציה שלפנינו.
ראשית, מדובר בשטר בר פירעון למוכ"ז, שכן רשמה המערערת, כאמור, את השיק לפקודת עצמה והסבה אותו על החלק.
קיימים מצבים בהם סיווגם של התובע והנתבע כצדדים קרובים הינו פורמאלי בלבד, וכאשר מבחינה מעשית הינם צדדים רחוקים. בסיטואציה כגון זו לא מתקיים הרציונאל, המונע הכרה בתובע כאוחז כשורה. ואכן נראית לי דעתם של הגורסים, כי במקרים כאלה ניתן להכיר בתובע כאוחז כשורה.
במקרה דנן, המשיב המערערת לא היו כלל צדדים לעיסקת היסוד, שהיא ההלוואה בין המשיב לשוקי. המערערת עצמה לא קיבלה תמורה על השיק שהוציאה, שכן התמורה ניתנה לשוקי. לא היה איפוא קשר חוזי של ממש בין השניים.
המערערת מעלה גם את הטענה, כי נטילת השטר בידיעה שלא היה שלם ברגע הוצאתו מהווה חוסר תום-לב מצדו של אזדי - חוסר תום-לב אשר מחייב אף את שולחו - התובע.
בעניין זה מקובלת עלי קביעת השופט קמא, כי המערערת יצרה בהתנהגותה מצג, לפיו הוציאה שטר תקין. חל עליה איפוא השתק, משמע שמנועה היא מלטעון כלפי פרדי טענה של חריגה מהרשאתה על-ידי שוקי.
באחד מימי אוגוסט 1981 עבדה המערערת בחנות שבבעלותם המשותפת שלה ושל בעלה. אל החנות נכנסו בעלה, שוקי , אשר עמו נמצאה אז בהליכי גירושין, ואחד בשם יוסף אזדי. שוקי פנה אליה בבקשה לעזרה כספית, היינו מתן שיק על סך 000, 3 שקל, לצורך מתן ביטחון להלוואה שעמד לקבל מאת פרדי. המערערת נענתה, תלשה שיק מפנקס השיקים שלה, חתמה עליו לפקודת עצמה והסבה אותו על החלק. באותו רגע הציע שוקי, כי המערערת תחזור לעבודתה, וכי הוא ימלא את הסכום החסר בשיק. הסכום שמילא שוקי בשיק הנ"ל היה 000, 400.
השיק נמסר לפרדי באמצעותו של אזדי, שהיה שלוחו של פרדי לצורך נטילת השטר. משלא כובד השיק בבנק, פנה פרדי למשרד ההוצאה לפועל במטרה לגבות את סכום השיק.
פסה"ד:
השאלה המרכזית בערעור זה הינה, האם רישום הסכום של 000, 400שקל בשיק, פעולה אשר פירושה חריגה מהרשאה ומעילה באמון המערערת, מהווה פגם המשמיט את הקרקע מתחת לזכותו של התובע על-פי השטר. במלים אחרות - האם רכש התובע זכות מטוהרת, או שמא דבק בזכותו הפגם האמור? על-פי סעיף 19(ב) לפקודת השטרות, גובר אוחז כשורה על פגם של חריגה מהרשאה.
כדי לקבוע, שהתובע אוחז כשורה בשטר, חייב בית המשפט להשתכנע, בין היתר, על-פי הוראות סעיף 28(א)(2) לפקודה, כי התובע "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".
במקרה דנן, הייתה השאלה אם שמע אזדי את השיחה בין המערערת בין בעלה שאלה עובדתית השנויה במחלוקת. רשאי היה בית המשפט קמא לקבוע, כפי שאכן עשה, כי אזדי לא שמע את דברי המערערת בדבר היקף ההרשאה שנתנה לבעלה, שכן באותו זמן עמדה במרחק מה מאזדי.
במישור המשפטי טוענת המערערת, כי היות ושוקי לא היה אלא שליח לצורך מילוי הסכום בשיק ואילו אזדי שליח לצורך נטילתו, הרי שהמשיב והמערערת הינם "צדדים קרובים" לשטר, ולפיכך לא יכול פרדי ליהנות ממעמד של אוחז כשורה.
ההלכה היא, אכן, כי ככלל אין הנוטל הראשון יכול להיות אוחז כשורה. קיומה של אחיזה כשורה דורש קיומו של סיחור; סעיף 30(ג) לפקודה קובע, כי סיחורו של שטר לפקודה נעשה במסירת השטר בתוספת חתימת היסב. הנפרע עצמו, נוטל את השטר ללא חתימת היסב, ומכאן שאין הוצאת השטר לנפרע מהווה "סיחור".
במישור הענייני, נובעת ההלכה מהעיקרון המונח ביסודו של מוסד האחיזה כשורה. רעיון האחיזה כשורה, אשר אינו אלא שיקוף של תכונת הטהירות המאפיינת מסמכים סחירים, נועד מעצם טבעו להגן על צד שהוא רחוק מתהליך עשיית השטר.
דעתי היא, כי אין מניעה להכיר בתובע פרדי כ"אוחז כשורה", וזאת משום ששתי ההנמקות הנ"ל אינן חלות בסיטואציה שלפנינו.
ראשית, מדובר בשטר בר פירעון למוכ"ז, שכן רשמה המערערת, כאמור, את השיק לפקודת עצמה והסבה אותו על החלק.
קיימים מצבים בהם סיווגם של התובע והנתבע כצדדים קרובים הינו פורמאלי בלבד, וכאשר מבחינה מעשית הינם צדדים רחוקים. בסיטואציה כגון זו לא מתקיים הרציונאל, המונע הכרה בתובע כאוחז כשורה. ואכן נראית לי דעתם של הגורסים, כי במקרים כאלה ניתן להכיר בתובע כאוחז כשורה.
במקרה דנן, המשיב המערערת לא היו כלל צדדים לעיסקת היסוד, שהיא ההלוואה בין המשיב לשוקי. המערערת עצמה לא קיבלה תמורה על השיק שהוציאה, שכן התמורה ניתנה לשוקי. לא היה איפוא קשר חוזי של ממש בין השניים.
המערערת מעלה גם את הטענה, כי נטילת השטר בידיעה שלא היה שלם ברגע הוצאתו מהווה חוסר תום-לב מצדו של אזדי - חוסר תום-לב אשר מחייב אף את שולחו - התובע.
בעניין זה מקובלת עלי קביעת השופט קמא, כי המערערת יצרה בהתנהגותה מצג, לפיו הוציאה שטר תקין. חל עליה איפוא השתק, משמע שמנועה היא מלטעון כלפי פרדי טענה של חריגה מהרשאתה על-ידי שוקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה