הבחנה בין סוגים שונים של כתיבה:
כתיבה אקדמית מול כתיבה לא אקדמית. שתיהן רלוונטיות למחקר אקדמי. כתיבה אקדמית היא בד"כ של כתבים שיוצאים ממוסדות אקדמיים, שיש עליהם שיפוט חיצוני. זה לא אומר שהיא תמיד נכונה, אבל אפשר יותר להסתמך עליה.
כתיבה פוזיטיבית (מתארת מצב בעולם) מול נורמטיבית (כך צריך להיות). ההבחנה לא תמיד חדה. יש גם כתיבה שמתימרת להיות פוזיטיבית.
המתודולוגיה – משפטית אנליטית, ניתוח כלכלי, ניתוח ספרותי, הסטורי, ביקורתי וכו'...
לנסות לזהות את העמדה האידיאולוגית של הכותב.
המשך פרק א
חנין
החברה כגורד שחקים. המיוחד בגישה שלו היא שהוא מסתכל על הבעיות הסביבתיות כבעייה חברתית. הוא מאד אנתרופוצנטרי. האם הוא היה תומך בשמורת טבע? כן ע"מ שאנשים יהנו ממנה. מה יכול להפריע? אם יגבו דמי כניסה; שמורות טבע פוגעות הרבה פעמים באוכלוסיות מסורתיות (למשל איסור ציד, שמורות טבע שחוסמות יישובים ערבים). במילים אחרות, המחיר של שמירת הטבע אינו מתחלק בחברה באופן שווה.
שוורץ
מדבר על 3 פרדיגמות:
- הגנת הטבע – יכולה להחשב אקוצנטרית או אנתרופוצנטרית. הביקורת על התפיסה הזאת היא שהיא תופסת את האדם כמשהו נפרד מהטבע. התוצאות שלה בשטח היו בעיקר יצירת שמורות טבע שפגעו בחלשים כי הם היו מקומות בילוי עבור העשירים.
- בריאות האדם – מבוססת על מדע. מומחים יכולים לאפיין את הבעיות ולפתור אותן עבורנו. הבעיה היא שהמדע לא יכול לספק תשובות לגבי ערכים. עוד הבעיה היא שהדגש הוא על דברים שאפשר לכמת, ומשאירה את מה שלא מדיד בחוץ (קהילה, צדק) מאד חזקה כרגע בארץ.
- מקום, קהילה, ערכים... דגש על מקום האדם בסביבה, צדק סביבתי. הבעיה היא שלא ברור איך מקדמים אותה.
לסיכום: אפשר לקחת סוגיה סביבתית קונקרטית ולראות איך גישות שונות יטפלו בה.
אפשר לחשוב איזה מהגישות יותר מתאימות ליישום משפטי.
הטרגדיה של הקומונס – ראו סיכומי איכ"ס
דוגמה בארץ – צלילות בריף באילת
מקאווי – הדגים בקליפורניה
היום אין בכלל סרדינים בקליפורניה- חיסלו שם את המדגה תוך כמה שנים.
בעקבות הארדין נכתבו ביקורות על הטענה שלו. למשל אולסטרום. הטענה שלה היה שיש הרבה משאבים משותפים וחלקם נשמרים היטב. פשוט צריך שהמשתמשים עצמם יקבעו כללים. הכלל הראשון הוא שלא כולם יכולים להשתמש במשאב – LIMITED ACCES COMMONS. ויש כללים אחרים לגבי השימוש.
זה גרם לאנשים לחשוב שאולי זה הפתרון למשאבי טבע אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה