פתרון התרגיל – התוצאה לא היתה משתנה אבל דרך הטיעון היתה משתנה.
מסירה
פק"ש דורשת את מסירת השטר – ס' 20 – אם אין מסירה אין שטר. אין לכך מקבילה מדוייקת ב-UCC, ובחוק האנגלי יש (DELIVERY).
זה ביטוי של היסוד החפצי. זה שונה מדיני חוזים. זה אחד היסודות ביצירת שטר: צורני ומסירה.
מי צריך למסור? המושך, המסב והקבל. המסב הופך להיות חייב, בדיוק כמו הנמשך. המסירה הראשונה נקראית הוצאה. הם אלה שחבים ע"פ השטר וצריך מסירה כדי לגבש את החיוב שלהם. יש הסתייגות לגבי הקבל ונגיע לזה.
מסירה מורכבת מאלמנט פיזי ("מסירה") ונפשי (“על מנת לעשותה בת פועל”). אם אדם כתב שיק ולא מסר אותו, פשט את הרגל והנאמן תפס את השיק. למי הוא שייך? לנאמן כיוון שהשיק לא נמסר. אם הנפרע פשט את הרגל, הנאמן שלו לוקח את השיק שנמצא בבית של המושך. זה לא שייך לנאמן כי החיוב לא התגבש.
מי יכול להפרע משטר שלא נמסר לנסב? הנסב לא נחשב למחזיק כי השטר לא נמסר. המסב יכול לקבל בחזרה את השטר ולתבוע על פיו.
הוצאה מוגדרת בס' 1. אין הוצאה אם מי שמקבל את השטר הוא לא אוחז. ההגדרה של אוחז הוא נפרע, נסב או מוכ"ז. אם נתנו את השטר למישהו אחר זה לא נחשב הוצאה. מה אם המסמך לא שלם? עדיין אין הוצאה של השטר. ההוצאה תהיה אחרי השלמת הפרטים.
הרכיב הנפשי והפיזי לא צריכים להיות בו"ז, וגם המסירה והיצירה לא צריכים להיות בו"ז, והסדר לא משנה.
המסירה גם מעבירה את זכות הקניין בשטר. אם אין מסירה אין לנפרע זכות קניינית.
דוגמה לחסרון היסוד הנפשי – שיק בטחון – כאשר מסרתי פיזית עדיין לא התכוונתי להתחייב.
היסוד הפיזי מוגדר בס' 1 – מסירה – החזקה להלכה זה כאשר מתגבש התנאי (אם המסירה הפיזית כבר נעשתה).
דיני הקניין הכללים קובעים מה נחשב להעברת החזקה.
למה זה משנה מתי היתה מסירה? ריבית, אינפלציה, התישנות...
היסוד הנפשי
מסירה במטרה לעשות את ההתקשרות בפועל – הכוונה סמירה לשם העברת הקניין במסמך. לכן אם המסירה היא על תנאי או למטרה מיוחדת, היא לא מקיימת את הדרישה .
ס' 20(ב)(2) מדבר על אדם שאינו אוחז בשורה ומה מותר להוכיח לגבי המסירה שלו.
אנחנו לא דורשים מסירה מקבל או ערב שאינם מחזיקים בשטר וחיובם הוא חוזי בלבד.
אם היתה הודעה למי שזכאי ע"פ השטר, הקבל יהיה חייב גם אם השטר לא נמסר. הסיבה היא שלקבל או ערב אין זיקה עניינית לשטר.
מסירה בשטר חוב – ס' 90 מדמה עושה שטר לקבל, לכאורה עושה שטר חוב לא צריך למסור אותו. למרות זאת עושה השטר דומה יותר למושך ולכן דורשים מסירה. זה כתוב בס' 85.
יש פרדוקס – לא כתוב על שטר שהוא נמסר אבל זה סוג של תנאי להיווצרותו. אנחנו רוצים לאפשר מסחר תקין עם השטר. מה הפתרון? חזקת המסירה – ס' 20(ג) – שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו כמושך, קבל או נסב, חזקה שהיתה מסירה.
עבור אוחז כשורה זאת חזקה חלוטה!
מסירה לגוביינא = מסירת שטר לגבייה
כשמפקידים שיק בחשבון אנחנו בעצם מוסרים שטר לגבייה. לא מסבים את הבנק לשיק אלא מוסרים לו כדי שיתן לנו כסף. המטרה היא רק לקבל את הכסף מהשטר.
לכן מסירת שטר לגוביינא בלבד היא מסירה תקינה. הבנק נחשב לאוחז. מה ההיגיון בזה? אם היתה מסירה המקבל הוא במעמד של אוחז. הזרוע המרכזית שגובה שיקים זה בנקים. אנחנו רוצים שהם יהנו מכל החזקות שהאוחז נהנה, ויהפוך לסתם שלוח.
אי אפשר לכתוב שיק רק לגוביינא, חייב להיות שלב של העברת הקניין. זה בגלל שהוצאה רגילה היא התחייבות ללא תנאי, ואילו מסירה לגוביינא היא עם תנאי. מותר להסב לגוביינא.
מותר לעשות מסירה על תנאי, אך הטוען לתנאי צריך להוכיח.
המוסר צריך להוכיח:
1. שהיה תנאי
2. שהתנאי לא התקיים
דוגמאות למסירה מותנית: שטר חוב שנמסר לאוחז כדי שהוא יוכל לקבל אשראי; הוראה לפרוע חוב ספציפי.
שטר בטחון
נניח שנתבע טוען שהוא מסר שטר לבטחון (בלי לשלול עבירות לפי ס' 7(א)) – לא התגבש החיוב ומי שקיבל אותו לא בעלים ואסור לו להעביר אותו. אי אפשר לגבות ואי אפשר להסב. שלילת עבירות ע"פ ס' 7(א) נעשית ע"י כתיבת המילה "בלבד". מותר להוכיח את הטענה שזה שטר ביטחון, וכך תידחה תביעה של הנסב.
אם הנסב הוא אוחז כשורה זה סיפור אחר.
האם בנק הוא אוחז כשורה? שאלה משפטית קשה.
תמורה
הרבה פעמים טענה של פגם במסירה היא בעצם טענת פגם בתמורה. כמו בפס"ד ??? עם הקיבוץ והמיכלים ובפס"ד פורשה. לא צריך לרשום בשטר שנתקבלה תמורה. אם רושמים זה לא פוסל. ס' 3(ד)(2).
אם לא ניתנה תמורה ,יש טענת הגנה של כשלון תמורה (נדבר על זה). אם כותבים בשטר שהתמורה התקלבה זאת יכולה להיות ראיה. אם הנתבע ירצה לטעון שלא היתה תמורה הוא יצטרך למצוא מסמך בכתב שמוכיח את זה (ס' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית).
לסיכום, יכולה להיות מסירה על תנאי שהיא טענה עקיפה לכך שלא נתקבלה תמורה לשטר. מסירת שטר ביטחון היא אמירה שלא נתקבלה תמורה.
שטר חסר שלא נמסר – לפי ס' 20+19 – אם יש אוחז כשורה האם הוא מתגבר על שני הליקויים?
לפי החוק האנגלי, חזקת המסירה חלה רק על שטר שנמסר. אצלנו אין הוראה כזאת, למרות זאת גם בישראל יש הלכה שזה המצב (קאוה נ' בנק פויכטוונגר). לא היתה הוצאה ולא מסירה וזה היה חסר.
העמדה הזאת זוכה לביקורת רבה, חתמת-שילמת.
מסירה בשיק מרובע
במשפט הישראלי לא קיים שטר מרובע. יש פעמים בהם יש מישהו שמממן את השטר. למשל, בנק מוציא שיק שבו הוא מושך ונמשך, עבור עסקה בין א' ל-ב'. מתי יש הוצאה? אין שלב של אוחז.
במשפט האמריקאי יש REMITTER , והוצאה יכולה להיות גם ללא-אוחז. במשפט הישראלי הפתרון הוא שכאילו המוכר הוא הנפרע האמיתי והוא מסב את השיק לבנק בתמורה.
למה שהבנק לא יחתום חתימת קיבול על שיק נורמלי? מותר לו. אבל יכול להיות שללקוח מותר לבטל את השיק הזה, אבל לא ברור. אולי זה יכול להיות פתרון טוב.
סיחור
סיחור הוא העברת השטר מאדם לאדם. סיחור מאופיין לפי התוצאה שלו – נוצר סיחור העברת השטר יצרה אוחז. ס' 30(א)
מיהו אוחז?
יש 3 סוגים - נפרע, נסב ומוכ"ז.
איך יוצרים נפרע? רושמים את שמו בתור הנפרע+הוצאה.
איך יוצרים מוכ"ז? רושמים "למוכ"ז" (ס' 30(ב)).
איך יוצרים נסב? הנפרע מסב לו את השטר+הוצאה. יש סוגים שונים של נסבים. היסב הרגיל מעביר גם את הקניין וגם נוצרת התחייבות של המסב. נסב מוגבל – פחות זכויות.
הפק' לא מגדירה אוחז אלא מפרטת את הסוגים השונים ואת התכונות של האוחז (ס' 37). ע"פ הגישה הקלאסית, האוחז שונה ממי שאיננו אוחז. יש גם גישות אחרות אבל לא נכנס לזה.
אוחז יכול:
- לתבוע ע"פ השטר – לדרוש תשלום
- בהתקיים תנאים מסויימים הוא אוחז כשורה.
- נעבר של אוח"כ יכול להיות אוח"כ.
- רשאי לרשום תאריך שהושמט (ס' 11).
- רשאי לרשום היסב מגביל (ס' 33(ד)),
- יכול לבטל את השטר או חלק ממני (ס' 63)ץ
כדי להיות אוחז חייבים להיות מחזיק, אבל לא כל מחזיק הוא אוחז.
סיחור שמייצר אוחז מייצג עבירות, אבל לא טהירות. רק אוח"כ מייצג טהירות.
מוכ"ז – אחריותו של מעביר במסירה
כאשר מוכ"ז מעביר את השטר הלאה הוא נקרא "מעביר במסירה" (ס' 59(ב)). מעביר במסירה לא חב על פי השטר. זה מפני שהוא לא חתום עליו (ס' 22(א)).
כלפי צד קרוב בלבד, יש לו אחריות לכך ש:
- יש לו זכות להעביר את השטר
- השטר הוא מה שהוא נראה, והוא יצטרך להחזיר את התמורה אם יהיה בו אחד השינויים הבאים:
- מזוייף
- נעשה בו שינוי מהותי כך שהוא בטל לפי ס' 64
- עושה השטר היה חסר כושר משפטי לפי סד 21(א)
- לצדדים החתומים על השטר ישנן הגנות שמשחררות אותן מחיובם.
מוכ"ז הוא שטר מסוכן כי הוא מאפשר לגנב לקחת אותו בקלות. קשה להתגונן נגדו.
הסבה
איך מסחרים שטר בר פרעון לנפרע? ס' 30(ג) – צריך להסב אותו וגם למסור אותו.
ס' 1 מגדיר הסב - “הסב מוגמר במסירה". זאת הגדרה מעגלית. לפי ס' 31-34: הסב היא חתימה של הנפרע או של נסב על גוף השטר בתוספת כתיבת משהו בנוסח "שלם לפלוני".
למעשה גם חתימה של המסב היא מפסיקה, וזה הופך את השטר למוכ"ז. אפשר להתחיל לגלגל אותו בלי לרשום שום דבר. כאשר מכניסים שיק לבנק חותמים מאחורה – זאת חתימת הסבה לבנק.
[ אם כתבתי על שיק: שלם לבנק הפועלים, אלימלך, חשבון123 – זה לא פוגע בסחרות. לעומת זאת, אם כתוב: שלם לבנק הפועלים, לחשבון 123, אלימלך – זה היסב מגביל. יש את זה בפס"ד קונטיננטל. הבנק יכול רק לגבות את הכסף ולהעביר לחשבון. ]
אם אין מקום על השטר ניתן לחתום על ספח או העתק. (ס' כלשהו)
על פי מנהג הסוחרים חתימת הסב היא בגב השטר, זה לא בפקודה. יש חשיבות לסדר ההיסבים, כי אם שטר חולל האוחז יכול לחזור למי שלפניו (ס' 46). כל נסב אחראי כלפי המסב שלו ולכל הנסבים אחריו (ס' 55(ב)). כולם יכולים לחזור לנפרע. סדר החתימות הוא סדר הזמנים, או שנטל ההוכחה על הטוען (ס' 31(5)).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה