נק' המוצא היא שאין סיבה טובה חוץ-משפטית לנחיתות של זכויות חברתיות. מהם הטיעונים המשפטיים לנחיתות הזאת?
1. מדובר בזכויות חיוביות ולכן קשה לממש אותן
2. הן עמומות מידי
3. לביהמ"ש אין את הכלים להתמודד איתן
הטענה של מונדלק היא שאין כזאת דיכוטומיה ברורה בין זכויות אזרחיות לחברתיות, ולכן אין סיבה שיהיו נחותות. לכל זכות יש פן שלילי וחיובי. בכל הזכויות יש רמה של עמימות - מדובר בהבדלים במידת העמימות אך לא באיכותה. השיקול הצקתיבי (השפעת ביהמ"ש על תקציב המדינה ) רלוונטי אך לא יכול להיות השיקול היחיד. ביהמ"ש רגיל לטפל בסוגיות מאד מורכבות.
הסיבות האמיתיות שבגללן חלק מהזכויות נחשבות נחותות הן פוליטיות.
דלאל
המדינה לא נותנת לערבים ולבדואים זכויות חברתיות בכוונה.
עמותת "שוחרי גיל"ת"
בגדרי הבחינה המחודשת שבכוונת המשרד לעשות, יתכן שיוחלט על הפסקה מוחלטת של המימון לתוכנית גיל"ת אחרי שנת התקציב 1996.
מטרת התוכנית היא, להביא את הילדים המטופלים במסגרתה למצב בו הם מצויידים במנגנונים קוגניטיביים מפותחים דיים כדי להשתלב במערכת החינוכית הרגילה.
הבעיות המהותיות בהן באה לטפל תוכנית גיל"ת אינן דווקא בעיות חינוך ... והתוכניות הנדרשות לטיפול בהן צריכות להיות טיפוליות- שיקומיות באופיין.
אני בספק אם למשרדך הכלים להעמיד תוכניות כאלה ולעקוב אחריהן, גם לא בטוח שזהו תפקידנו.
תוכנית זו ממלאת יעד הומניטרי ראשון במעלה. יש בכוחה להציל נפשות.
מגבלותיה נובעות במידה מכרעת ממיעוט האמצעים לרשותה, שאינו מאפשר הגדלת מספר המטופלים.
פסה"ד:
משרד החינוך רשאי, בנסיבות אלה, להתוות לעצמו מדיניות זו בהתאם לסדרי עדיפויותיו המקצועיים ובכפוף לאילוצים התקציביים בו הוא נתון.
במצב דברים זה, בו קיימת מחלוקת של ממש בין המומחים לדבר, נראה לי כי לא הונחה תשתית המלמדת כי החלטת שר החינוך היא כה בלתי סבירה עד שיש מקום להתערב בה.
זכות לחינוך
החינוך הוא, בלי ספק, מכשיר חשוב בהבטחת זכויותיו וחרויותיו של כל פרט ופרט, ובמימושן של הזכויות
הפוליטיות הבסיסיות הנתונות לו, ובהן חופש הביטוי, והזכות לבחור ולהיבחר. בכל אלה אין כדי לחייב את המסקנה כי קיימת בשיטתנו זכות יסוד חוקתית לחינוך.
אין לגזור מזכותו של אדם לכבוד את קיומה של זכות יסוד חוקתית לחינוך.
העותרים לא התמודדו עם השאלה כיצד נובעת מן החירות שעוגנה במגילת העצמאות -"חופש החינוך" – חובה אפירמטיבית של המדינה לספק חינוך לילדים בגילם של העותרים 3 ו- 5 ברמה לה הם שואפים. הזכות ל"חופש חינוך", על פי פשוטה, באה להבטיח חירות ובחירה בחינוך. כך, למשל, הורים המבקשים ליתן חינוך דתי לילדיהם, שמורים להם החופש והבחירה להקנות להם חינוך כזה.
חלמיש
העותר, יליד 1924, הינו אזרח ישראל. בהגיע העותר לגיל 60, עבר להתגורר בארצות-הברית.עם הגיעו לגיל 65 פנה העותר למשיב 1 (להלן: המוסד), בתביעה לקבלת קיצבת זיקנה. התביעה נדחתה. הוסבר לעותר, כי על תובע קיצבה להיות תושב ישראל בעת התביעה. כיוון שהעותר התגורר באותה עת בארצות-הברית, נקבע כי הוא אינו זכאי לקיצבה. לטענתו, השנים הרבות בהן התגורר ועבד בארץ ושילם דמי ביטוח לאומי, וכן הזיקה שהוא חש לארץ אף כיום, מקנות לו זכות לקבל קיצבה.
הפירוש המתנה זכאות בתושבות פוגע בזכות לקיצבה, שהיא זכות קניינית, במידה העולה על הנדרש. העותר אף טען, כי מוטלת חובה על השר להתקין תקנות מכוח סעיף 378(ב) לחוק, שיסדירו את זכאותם לקיצבה של מי שאינם תושבי ישראל ושל תושבי ישראל המתגוררים מחוצה לה.
פסה"ד:
המודל הבסיסי של ביטוח הזיקנה מתמקד בהענקת ביטחון סוציאלי לתושבי ישראל, ולהם בלבד. קונספציה זו הוגמשה במידת-מה לנוכח מציאות החיים המשתנה, שבאה לביטוי בהזדקנות האוכלוסיה ובהגברת ניידות המבוטחים בין המדינות.
הצורך להרחיב את מעגל המבוטחים התחזק גם לנוכח המגמה להכיר בביטחון סוציאלי כזכות-אדם חברתית וכמרכיב חיוני בשמירה על כבוד האדם.
אני מציעה לקבל את העתירה בחלקה, במובן זה שהשר, לאחר התייעצות עם מועצת המוסד לביטוח לאומי, ישקול קביעה כאמור והבאתה לאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
גמזו
המערער והמשיבה נישאו זה לזו. לבני הזוג בת. הנישואין לא עלו יפה. הצדדים הירבו בהתדיינויות במסגרתן הוטלו על המערער תשלומי מזונות. המערער עזב (ב1973-) את הארץ. הוא חזר רק ב1993-. בכל אותה עת הוא לא שילם דבר על חשבון המזונות. חוב המזונות בגין העבר הצטבר לסכום של כמליון ורבע ש"ח. עם שובו של המערער לארץ נקטו המשיבה והבת בהליכים שונים, ובהם הליכים לתשלום בגין מזונות העבר.
בית המשפט לענייני משפחה פסק - לאחר שעמד על הכנסותיו של המערער - כי קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים תשלום בשיעורים של החוב שנצטבר לחובת המערער.
המערער טוען כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא כי נותר הוא מחוסר כל, ללא יכולת לקיים עצמו. כנגד הפגיעה המועטה שתיגרם למשיבות עקב פריסת החוב, לאור מצבן הכלכלי האיתן, וכנגד האינטרס שבקיום פסקי דין, יש להציב את זכויותיו היסודיות של המערער לכבוד ולקיום בסיסי. בנסיבות המקרה, משהמערער הוא מחוסר אמצעים ואילו מזונות העבר לא נועדו עוד למחייתן המיידית של המשיבות, יש מקום להשאיר בידיו סכום מינימלי הנדרש לו לצורך מחיה סבירה.
המסגרת הנורמטיבית
האם קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים את החלטת יושב-ראש ההוצאה לפועל להפנות את בעלי הדין לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שזה ידון בתשלומי מזונות שהצטברו בשל אי פרעון במועד? ואם התשובה על שאלה זו הינה בחיוב, מה הם השיקולים הצריכים להדריך בעניין זה את בית המשפט?
לצד התכלית המיוחדת שעניינה גבייה מהירה ויעילה של החוב מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה על הקניין. תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא מתבטאת בהוראת חוק היסוד המגינה על הקניין (ראו סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו).
בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב, מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה ושמירה על כבוד האדם והחירות של החייב.
גם בחוב מזונות, איזון זה לא צריך לפגוע "בגרעין הקשה" של כבוד החייב. יש לשמור על צלם האדם של החייב במזונות. יש להבטיח את מינימום הקיום האנושי של החייב במזונות.
איזון זה יובטח אם נפרש את הוראת סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל באופן שסמכותו של ראש ההוצאה לפועל להפנות את בעלי הדין לבית המשפט "מטעמים מיוחדים" מתקיימת שעה שראש ההוצאה לפועל השתכנע כי ללא קביעת שיעורים לחוב המזונות, לא יוכל החייב לקיים את עצמו.
שטרית
המערער חבר בקופת חולים ואיננו מבוטח בביטוח משלים של הקופה. הוא חולה במחלה קשה ויוצאת דופן, הגורמת לו יסורים, ומבקש לקבל מן הקופה טיפול להסרת שיער מגופו אשר לטענתו, יביא מזור, ולו חלקי, לכאביו ולקשיים עמם הוא מתמודד בחיי היום יום.
הקופה דוחה ממנה והלאה את תביעתו של המערער ואין היא רואה עצמה מחויבת כלפיו. זאת, הן משום שהטיפול אותו מבקש המערער לקבל נמצא מחוץ ל"סל שירותי הבריאות"; הן משום שהמערער אינו נמנה על המבוטחים בתכנית לשירותי בריאות נוספים של קופת החולים; והן משום שהטיפול המבוקש אינו כלול בין הטיפולים הניתנים במסגרת הביטוח המשלים.
ועדת החריגים דנה פעמיים בבקשתו של המערער לקבלת הטיפול ודחתה אותה.
פסה"ד:
במקרה שבפנינו, קמה למערער עילת תביעה נגד קופת החולים ונדרשת בחינתנו את החלטתה של ועדת החריגים. ועדת החריגים הסכימה לדון בבקשתו לטיפול ולא דחתה אותו מלפניה בטענה שאינו מבוטח בביטוח משלים. משקמה למערער הזכות שיידון עניינו בועדת החריגים, חייבת הועדה לקיים את דיוניה במבוקשו, בכפיפות לכללי המשפט המינהלי, בהיותה אורגן של רשות ציבורית הפועלת לפי דין ומתוקף הדין. בעשותה כן, דין אחד לכל הבאים בפני הועדה ואין נפקא מינה בין מי שנחשב להיות מבוטח בביטוח המשלים לבין מי שנמצא מחוץ לגדרו של אותו ביטוח.
מטרתו של חוק ביטוח בריאות ותכליתו
רוח הדברים האלה, היא היסוד והמסד המנחים והמחייבים להפעלת החוק כולו, ובתוך כך, למכלול הפעולות והשירותים בהם מחויבת קופת החולים כלפי מבוטחיה. מכאן, נקבעה מהותה של "הזכות לשירותי בריאות" כזכות חברתית, אשר לה זכאי כל תושב, לפי חוק זה; המדינה היא האחראית על מימון סל שירותי הבריאות, ו"קופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה."
שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות ושמירה על הסודיות הרפואית. בכך באים שירותי הבריאות להסתופף בצל קורתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
תבוטל החלטתה של ועדת החריגים.
חסיד
החלטה זו עניינה מבוטח הטוען להיותו מחוסר בית ,(homeless) חובת המבוטח למסור מידע למוסד, היקפה של חקירת המוסד באשר להכנסתו של המבוטח ותפקידו של בית הדין האזורי לעבודה בבירור זכאותו או אי-זכאותו של המבוטח לגימלה להבטחת הכנסה.
חוק הבטחת הכנסה נועד "להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים." ביצוע החוק מוטל על המוסד לביטוח לאומי כגוף העיקרי האחראי לרווחת תושבי ישראל ועל מנת להבטיח ריכוז הטיפול בתכניות רווחה, מיצוי גבוה יותר של זכויות הבטחון הסוציאליות, וניהול ובקרה יעילים במגמה להבטיח תשלום הגימלה למי שזכאי לה ולמנוע תשלומים למי שאינו זכאי. על מנת לבצע את החוק מוסמך המוסד לבקש ממבקש הגימלה מידע הדרוש לשם בירור הכנסתו שלו ושל משפחתו, רכושו ובירור פרטים אחרים. במקרה שלפנינו הן המוסד והן בית הדין האזורי בתל-אביב דחו את תביעתו של המערער לגימלת הבטחת הכנסה, משום שהוא לא מסר את כתובת מקום מגוריו.
פסה"ד:
הענקת קיום מינימלי
אמנם טרם נחקק חוק-יסוד:ו זכויות חברתיות אולם חקיקת הרווחה תפורש בהתאם לזכויות החברתיות החוקתיות הנובעות מעקרון כבוד האדם. יתרה מזו, אף חקיקה אחרת תפורש בהתאם לזכויות החברתיות החוקתיות הנובעות מכבוד האדם. חוק הבטחת הכנסה מגשים את עקרון כבוד האדם וחירותו ואת עקרון הזכות לקיום מינימלי. אשר לעניננו ייאמר, כי מצב על פיו אדם מחוסר בית ישן ברחוב, פוגע בכבודו כאדם וחוק הבטחת הכנסה יפורש תוך התחשבות בהוראות חוקי היסוד.
המערער, ככל מבוטח אחר, היה חייב למסור למוסד את מלוא המידע הנדרש על מנת לבדוק את תביעתו, כולל מקום מגוריו. אין ספק, כי המערער לא מילא אחרי חובה זו, הוא מסר למוסד כתובת לא נכונה, כשבדרך כלל התנהגות כזו מביאה לדחיית בקשתו לגימלה. אולם, המקרה שלפנינו הוא היוצא מן הכלל. המערער טען, כי הוא מחוסר בית. למחוסר בית אין כתובת מגורים, ואין בזה לשלול זכאות לגימלה, אם מתמלאים התנאים האחרים שנקבעו בחוק. במיוחד כאשר המקרה נוגע לזכות חוקתית לקיום מינימלי - כבוד האדם - לא היה מקום לשלול זכאות בשל דרישה טכנית של מסירת כתובת.
יתד - עמותת הורים לילדי תסמונת דאון
האם ילדים בעלי צרכים מיוחדים זכאים לחינוך מיוחד חינם במוסד או בכיתה לחינוך מיוחד בלבד, או שמא מדינה חייבת להעניק חינוך מיוחד חינם גם לילדים בעלי צרכים מיוחדים ששולבו במסגרות החינוך הרגיל על-פי החלטות רשויות החינוך.
העותרים טוענים, כי על-פי תכליתו, חוק חינוך מיוחד מחייב את הרשויות לממן את החינוך המיוחד בכל מוסד חינוכי שבו הושם הילד על-ידיהן. שכן, על-פי ההשקפה המבוטאת בסעיף 7(ב) לחוק, המחייבת את ועדות ההשמה להעניק זכות קדימה להשמת ילדים בעלי צרכים מיוחדים במוסד חינוכי רגיל, וכן על-פי מדיניות משרד החינוך, יש לשלב גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ככל שהדבר אפשרי, בחינוך הרגיל תוך מתן סיוע. העותרים הסבירו שמשרד החינוך, המעודד כאמור את השילוב, אינו מממן את ההוצאות הכרוכות בשילוב, ונטל המימון נופל על כתפי ההורים. כתוצאה מכך נאלצים הורים שאין ביכולתם לשאת בהוצאות אלה להעביר את ילדיהם שנמצאו מתאימים לשילוב בחינוך הרגיל למוסדות לחינוך מיוחד.
הזכות לחינוך
הזכות לחינוך הוכרה זה מכבר כאחת מזכויותיו הבסיסיות של האדם.
במשפט הישראלי התוותה המדינה את היקף חובתה לדאוג לזכותם של אזרחיה לחינוך בסמוך לאחר קום המדינה, עם חקיקת חוק לימוד חובה. הזכות לחינוך אף הוכרה כזכות-יסוד על-ידי הפסיקה.
עם זאת, השאלה האם הזכות לחינוך כלולה בזכות לכבוד האדם, כמשמעותה בסעיפים 2 ו4- לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, טרם הוכרעה. אומנם, השופט אור, בבג"ץ שוחרי גילת, בע' 26, הביע דעתו כי הזכות לחינוך אינה נכללת בזכות לכבוד, אך הייתה זאת דעת-יחיד, ואילו שני השופטים האחרים העדיפו להשאיר את ההכרעה בסוגייה זו לעת מצוא.
הזכות לחינוך מיוחד
הזכות לחינוך מיוחד נגזרת מן הזכות לחינוך.
הפירוש המפלה שעל-פיו פעלה המדינה עד כה מביא לתוצאה בלתי-סבירה. אין זה מתקבל על הדעת, כי הכנסת בחרה, באופן שרירותי, לצמצם את חובת המדינה לתת חינוך מיוחד חינם רק לאחת משתי המסגרות שנקבעו בחוק, וכל זאת כאשר מוסכם על הכל כי במסגרת הרגילה טמון ערך מוסף של ממש לחינוך.
אילוצם של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לוותר על שילובם במסגרת החינוך הרגילה אך ורק בגלל קשיים כלכליים שבהם נתונים ההורים הוא חמור, ואין להשלים עימו. אילוץ כזה פוגע בלב-ליבו של השוויון המהותי, שביטויו בהסדר בדבר חינוך חינם מתגלם לשאיפה להעניק - על-ידי חלוקת תקציבי החינוך - הזדמנות שווה לכל ילדה וילד בישראל למצות את הפוטנציאל הטמון בהם.
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ערעור זה מביא לפתחנו לראשונה את שאלת גבולות הפעלת סמכויותיה השלטוניות של המדינה כרגולטור כאשר להפעלת סמכותה נודעת השפעה על זכות ההתארגנות. במקרה דנא, הפריטה המדינה שירות ציבורי - תחבורה עירונית בעיר באר-שבע- באמצעות מתן זיכיון. משהושבת השירות העניקה המדינה זיכיונות ארעיים לגופים אחרים להפעלת אותו השירות. האם יש בכך משום פגיעה בזכות ההתארגנות של העובדים השובתים, והאם יש בפגיעה כדי לחייב את התערבותו של בית הדין?
פסה"ד:
זכות ההתאגדות ביחסי העבודה מורכבת מאלה: הזכות להתארגן, הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי וחופש השביתה. ההליך שבפנינו מתמקד בזכות ההתארגנות, שהוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד
התערבות משרד התחבורה במאבק ההתארגנות של עובדי מטרודן היתה לא מידתית ומשכך יש לחייב את המשרד לבטל את ההיתר, לרבות הסבסוד שניתן במסגרתו, לחברות אשר זכו במכרז לקבלת ההיתר הזמני. המייחד את המקרה שבפנינו הוא שמתן הזיכיונות הארעיים על ידי המדינה פוגע לא רק בחופש השביתה אלא במאבקם של עובדי מטרודן להוציא את התארגנותם מן הכוח אל הפועל.
הכלל הוא, כי המדינה אינה רשאית להגביל את זכות ההתארגנות. עם זאת, קיימים מספר חריגים לכלל וביניהם: האיסור על שוטרים, חיילים וסוהרים להתארגן, כפי שנקבע בבג"צ אופק וכן בסעיף 93ב' לפקודת המשטרה. הגבלה נוספת המוטלת על זכות ההתארגנות היא האיסור לנהוג באלימות ולפגוע ברכוש המעסיק או ברכוש אחר במהלך המאבק. המקרה דנן אינו נמנה בין החריגים בהם הוגבלה זכות ההתארגנות.
שירותי תחבורה עירוניים אינם באים בגדר שירות חיוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה