ראיות - שיעור 1+2

הגדרת הראיה – הראיה היא אמצעי ההוכחה שבעזרתו מוכיחים לבית המשפט את העובדות שביהמ"ש צריך לקבען כדי להגיע לכלל הכרעה. העובדות השנויות במחלוקת נקבעות על-פי הדין המהותי ועל פי הגדרת גדרי המחלוקת בין הצדדים. התביעה צריכה להוכיח רקאת העובדות שהנאשם אינו מודה בהן.
הודאת חוץ – כאשר הנאשם מודה מחוץ לביהמ"ש, למשל במשטרה.
הגדרת דיני הראיות- דיני הראיות קובעים אלו ראיות מותר להגיש בפני בית המשפט, מהו האופן שבו יש להגישן ומהי תוצאת הגשתן של הראיות.
מטרת דיני הראיות
1. תפיסת ה- Free proof, אשר כופרת בנחיצות של דיני הראיות (Jeremy Bentham, Rationale of Judicial Evidence) – תיאורטיקנים רבים סבורים שאין צורך בדיני ראיות, ושביהמ"ש יכול לקבוע בעצמו את המהימנות של המידע. בנתהאם חשב שדיני הראיות בכלל לא מקדמים את חקר האמת, ולכן אינם מקדמים צדק הוא מציע את ה-natural system, במיוחד כאשר מדובר בשופטים מקצועיים. הוגים נוספים שתומכים בגישה זו הם ויקמור וקרוס. הם רוצים לשים את הדגש על משקל הראייה ולא על הקבילות שלה – נדון בזה בהמשך. בנתהאם וויקהאם הם אלה שהכניסו שיטתיות בדיני הראיות וסייעו לביהמ"ש להיפטר מכללים מיושנים. המחקר שלהם היה דוקטרינרי – התבסס על הלוגיקה הפנימית של הכללים. חסרה להם נק' מבט חיצונית, שמאפיינת את המחקר המודרני.
2. הצדקת דיני הראיות על בסיס גישות תאורטיות תוצאתניות
הגישה .האפיסטמולוגית – מהו ידע? מהי האמת? זה אינטואיטיבי להגיד שמטרת דיני הראיות היא להגיע לחקר האמת, אך ניתן לסתור טענה זו (אז למה לא לקיים את המשפט במשך 100 שנה?). בכל מקרה, ברור לנו שבמשפט המודרני, ההכרעה מתבססתעל עובדות. בנוסף קיים מתח בין אמת והסכמה- האם ההסכמה בין בעלי הדין היא אמצעי להגיע לאמת או להפך? מה מהשניים חשוב יותר?
הגישה הכלכלית ex post – הטענה של גישה זו היא שחקר האמת היא רעיון טוב אך יש לו עלויות. יחסית זהו תחום שלא נחקר עד השנים האחרונות, משום שהתפיסה היתה שראייה היא דבר מה ש"יש" או ש"אין", ולא שמו לב לכך שלהשגת ראיות יש מחיר. ראיות הן מוצר כלכלי. התהליך לאיופן כולל הכרעות כלכליות. על מי צריכה ליפול העלות הזאת? צריך להקצות עלויות וסיכוני משגה בין הצדדים.
א) מודל מזעור העלויות Error Minimization Model (פוזנר – מטרת דיני הראיות היא למזער את עלות השגת הראיות ועלות סיכוני המשגה: עלות הטעות+עלות ההמנעות מטעות. בהליך אדברסרי, הצדדים לא שוקלים את העלות החברתית אלא רק את העלות שלהם. למשל, הצדדים יכולים להגיע להסכם פשרה שאינו טוב לציבור. על פי גישה זו, בוחנים כללים ראייתיים.
ב) מודל הקצאת סיכוני המשגה Allocation of Error Costs Model (שטיין – חשוב להתסכל על עלויות טעות, אך צריך לשים לב גם לעלות החברתית של הטעויות ולא רק למספר שלהן. למשל, להרשעת שווא מחיר חברתי גבוה יותר מלזיכוי שווא. בהכרעה שיפוטית תמיד יש סיכוי לטעות. תפקיד דיני הראיות הוא להקצות את סיכוני המשגה באופן יעיל בין הצדדים.
הגישה הכלכלית ex ante- הרתעה (סנקיריקו – תפקיד הכללים הראייתים בהחלטה האם לבצע את העבירה. הגישה האקס-פוסט טוענת שחקר האמת בעצמו מקדם את ההרתעה. הגישה האקס-אנטה טוענת שזה אל מספיק – למשל – אם מכניסים את המידע על עבירות קודמות לשלב הכרעת הדין, זה מגביר את הסיכוי של מי שביצע עבירה להיות מורשע, ולכן יעודד אותו לבצע עבירה פעם שנייה (העלות השולית של עבירה שנייה מוזלת).
הגישה הביהיוויוריסטית – הטיות קוגנטיביות (כהנמן וטוורסקי - הגישה הכלכלית מניחה שהאדם הוא רציונלי וכל זה. בשנים האחרונות יורדים מהרעיון. לפי הגישה הביהביוריסטית, ההתנהגות האנושית נתונה למגבלות שאינן מאפשרות רציונליות, אלא רציונליות מוגבלת. יש דפוסים קבועים של סטייה מהתנהגות רציונלית. היוריסטיקות משפיעות על השופטים והמושבעים. מחקרים אחרים מתמקדים בתחום של עדי ראיה – מה ההם נוטים לזכור ומה לשכוח. עדות אופי – התנאים הסביבתיים משפיעים יותר מהאופי על התנהגות עתידית. טוענים שחבר מושבעים נותן לה משקל גבוה מידי ולכן צריך לתת אותה רק בשלב גזר הדין. באופן כללי מושבעים יותר חשופים להטיות מאשר שופטים.
הגישה הדאונטולוגית – לא נרחיב. אינה חושבת ברמה המערכתית אלא ברמת המקרה. זיכוי שווא והשרעת שווא אינם מוסריים אך לא ניתן להחליף ביניהם.
א. ממצאים עובדתיים -
1. קביעת ממצאים עובדתיים- היבטים מוסדיים
רק נקודה עובדתית היא נושא להבאת ראיות. לא צריך להוכיח לשופט את המשפט. החריג לכך הוא דין זר ומנהג, שאותם צריך להוכיח.
קביעת העובדות היא עניינה של הערכאה הראשונה. ערכאת הערעור יכולה להתערב בממצאים העובדתיים אבל זה ייעשה במקרים חריגים, למשל כאשר ברור שהערכאה הראשונה התעלמה מסתירות בחומר. בנוסף, ניתן לסתור היסק לוגי של הערכאה הראשונה לגבי העובדות. ניתן להתערב כאשר אין תמימות דעים לגבי מהימנות של ראייה. הטעות של הערכאה הראשונה צריכה להיות כל ךכ מהותית ובולטת שתבטל את העדיפות שיש לה במגע הבלתי-אמצעי עם החומר.
ב. תחולת דיני הראיות
1)האבחנות בין דיני הראיות שחלים בהליך הפלילי ובין דיני הראיות בהליך האזרחי – בעקרון מדובר באותם חוקים לשני ההליכים. יש הבדלים – למשל הכשרות של עדים – הנאשם לא יכול להיות עד מטעם התביעה בדין פלילי. מידת ההוכחה שונה – מעבר לכל ספק סביר בפלילי. באזרחי לא צריך הסכמה מפורשת של בעלי הדין כדי לסטות מדיני הראיות אלא מספיקה הסכמה משתמעת. הכשרת עדי שמיעה – חריגים שחלים רק בהליך הפלילי.
2.תחולה במקום – גם במצבים בהם הדין המהותי המקומי אינו חל, הכללים הפרוצדורלים הם המקומיים. בארץ יש לסוגייה חשיבות מיוחדת בהקשר לדיני משפחה ובתי דין רבניים.
3.תחולה בזמן – אין לאדם זכות קנוייה על הפרוצדורה ולכן שינויים יחולו ר"א. למה? כדי לשמור על ההפרדה האקוסטית של כללי ההכרעה. מצד שני, אם בוחנים את דיני הראיות מהגישה הכלכלית, הם יוצרים תמריצים בדיוק כמו הדין המהותי. הם גם משפיעים על השיקולים האם לעשות עסקת טיעון.
ג. דיני ראיות –סיכום יעדים
אמרנו שמטרת דיני הראיות היא להגיע לחקר האמת
1.אמת עובדתית – מה שקרה בפועל
2.אמת משפטית – האמת שיוצאת אחרי שהאמת העובדתית עוברת תהליך שכולל את סדרי הדין ודיני הראיות. ביהמ"ש מכריע על בסיס האמת המשפטית ולא העובדתית.
יש פערים בין האמת העובדתית למשפטית. מקורו של פער אחד הוא כשלים אפיסטמולוגיים – למשל, עדים לא יכולים לקלוט אירוע כמו שצריך. מקור אחר הוא הכללים שקבענו בשם ערכים חברתיים אחרים.