משפט רומי
המשפט הרומי היה תקף בכל האימפריה עד המאה ה-6 לספירה – קוד יוסטיניאנוס. פלישת השבטים הגרמאניים הביאה למשפט מעורב גרמאני-רומי. בתקופת הרנסנס גילו מחדש את הקוד. הוא הפך להיות הבסיס של הדין המשותף האירופי – JUS COMMUNE, שם הוא החזיק מאות שנים. עם עליית מדינות הלאום הן אימצו שיטות משפט נפרדות. כיום עם האיחוד האירופי, המשפט הפרטי הפך להיות אחיד באירופה. גם אם כיום אנחנו לא יכולים להסתמך על המשפט הרומי בתחום הציבורי והפלילי, אנחנו עדיין קשורים אליו מבחינה חיצונית – למשל הביטויים הלטיניים. גם אנחנו מאמצים עקרונות משם – למשל הקודיפיקציה, נטייה של שופטים לאמץ גישה אינטקוויזיטורית, חוקי היסוד שהם סוג של חוקה.
הרומאים היו הראשונים שחשבו על המשפט בצורה מופשטת תוך שילוב עם הצרכים הפרקטיים. המשפט הרומי בנוי כמו מפה, המבוססת על זכויות, הדרכים בהן הן נוצרות והתרופות שמאפשרות ליישם את הזכויות. הוא מתחלק ל-3 חלקים – אישים, חפצים ותביעות. בתוך כל אחד מהם יש פירוט היררכי. אם יודעים איפה למקם את הבעיה במפה, אפשר להשתמש במשפט הרומי גם בסוגיות מודרניות.
דוגמה ליישום מודרני של המשפט הרומי:
MOORE VS REGENTS UCLA – אדם עבר טיפול רפואי שבו הורידו לו תאים סרטניים והחוקרים לקחו אותם והפכו אותם לקו תאים רשום כפטנט. הוא תבע אותם על כך שעשו שימוש בגופו בלי להגיד לו ובלי לשתף אותו ברווחים. הוא זכה בערעור וזה הגיע לביהמ”ש העליון בקליפורניה. אין סעיף חוק ספציפי בסוגייה, לכן ההכרעה היא ע”פ שיקולי מדיניות. UCLA אמרו שאם יכריעו נגדם זה יפגע במחקר. מור טוען שזכותו על גופו עולה על כל שיקול אחר. אם הולכים למשפט הרומי, חפץ מוגדר כמשהו בעל ערך כלכלי. האם מור העביר לאונ' את הזכות שלו בתאים? האם הוא היה הבעלים ואז נתן מתנה? ובכן לא. במסגרת דיני הקניין אפשר להגיד שהאונ' רכשה זכות חדשה שלא היתה קיימת קודם. היא הפכה להיות הבעלים לא של התאים אלא על קו התאים החדש שעובד. במשפט הרומי, במסגרת דיני הקניין יש דרכים שונות לרכוש בעלות מקורית – בניגוד לבעלות נגזרת - “עשיית חפץ חדש". למשל, אם אדם גונב שיש ועושה ממנו פסל. כך הוכרע העניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה