מגמות במשפט:
- המעבר מקבילות למשקל (דיברנו על זה בשיעור הקודם אבל לא הייתי בו).
- הקונסטיטואליזציה של דיני הראיות.
- שינויים של תפיסות – למשל איך מתיחסים לעדות ילדים, מפגרים, פסיכים.
- שינוי מעמד הקורבן במשפט הפלילי – למשל יכולת הקורבן להכניס למשפט מידע על השלכות העבירה על חייהם.
- שינויים טכנולוגיים – למשל בדיקות dna.
- הכרה בסינדרומים פסיכולוגיים חדשים.
מושגי יסוד בדיני ראיות
רלוונטיות הראייה – קשר בין שתי עובדות במובן שקיומה של עובדה א' משליך על עובדה ב', האם הקיום של א' הופך את ב' ליותר או פחות מסתברת. הרלוונטיות היא תלויית-הקשר. דוגמה: עד עולה על הדוכן ומעיד שהירח עשוי מגבינה. זה לא רלוונטי להרכב המולקולרי של הירח אבל כן רלוונטי ליכולת שלו לתת עדות. במרה האנליטית, רלוונטי היא שאלה בינארית – כן או לא רלוונטי – ולא של כמות. אבל ברמה המשפטית, בגלל שיקולי יעילות (ללא לבזבז משאבים ולא לבלבל את השופט) – יש חשיבות ל"כמה" ביהמ"ש יקבל רק ראיות רלוונטיות, כלומר שיש סיכוי טוב שהן יעזרו בבירור העובדות. ביהמ"ש הוא זה ששולט על הרלוונטיות – הצדדים לא יכולים להסכים להגיש ראייה לא-רלוונטית ולא יכולים להתנות על הרלוונטיות. הרלוונטיות נקבעת ע"פ שק"ד השופט ואין לכך מבחנים. יש בכך פתח להטייה.
רלוונטיות על תנאי – ביהמ"ש שומע את הראיות בהדרגה, יכול להיות שהרלוונטיות של ראיה לא ברורה בנק' זמן ספציפית. בהמשך הוא יכול להתחשב בה או להתעלם ממנה. הרלוונטיות של ראייה היא המבחן הראשון.
קבילות - כעקרון כל ראיה רלוונטית היא קבילה אלא אם כן יש כללי פסלות – חזקת קבילות לראייה הרלוונטית.
מהימנות – היחס של ביהמ"ש לאמיתות הגרסה שמוסר עד / אמינות של חפצים שמוצגים בפניו. בד"כ מי שיקבע את המהימנות היא הערכאה הראשונה – ס' 53 לפקודת הראיות. הפסיקה קבעה 4 מבחנים, שהם לא האינדיקציות היחידות אבל בכל זאת:
1. מבחן ההתרשמות – ההתרשמות הבלתי-אמצעית של ביהמ"ש מהעד
2. מבחן ההשוואה החיצונית – השוואת דברים העד עם ראיות אחרות
3. מבחן ההשוואה הפנימית – האם אין סתירות בגרסה של העד (או שמא אין בכלל סתירות וזה חשוד)
4. מבחן האישיות – הזהות של העד
כלל פלגינן דבורא – המהימנות של עד אינה בינארית – לא חייבים לקבל/לדחות את כל הגרסה. ביהמ"ש יכול לפלג את הדיבור ולהאמין רק לחלק ממנו.
משקל – יש זיקה ברורה למהימנות ולרלוונטיות. משקל הוא הכח הראייתי לתרום לפתרון המחלוקת.
דיות – גם אם נייחס לראייה משקל מקסימלי, האם די בה כדי לבסס הכרעה? בהליך הפלילי יש עדויות שביהמ"ש לא יכול לבסס עליהן הרשעה אם זאת הראייה היחידה, אלא דרושה תוספת ראייתית.
מה ההבדל בין המקרים הבאים: א ראה את ב' מצית את דלת המפעל; א ראה את ב בורח מהשריפה כשהוא מריח מנפט. מבחינה אנליטית, בשני המקרים יש תהליך של היסק לוגי. כל דבר שאנו קולטים בחושים נחשב עדות ישירה (אם שמעתי מישהו אומר זה לא עדות שמיעה).
התרחיש הראשון הוא ראייה ישירה – מצביעה באופן ישיר על השאלה השנויה במחלוקת. הראייה מדברת בעד עצמה, ביהמ"ש לא צריך להסיק שום דבר אלא להתרשם מהמהימנות.
השני הוא ראייה נסיבתית – צריך היסק לוגי. תרומה עקיפה לשאלה השנויה במחלוקת.
תיאורטית אפשר להרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות, אבל פרקטית יש ביניהן הבדל. ראיות נסיבתיות הן מארג, ונרשיע על פיהן רק אם אין הסבר אחר למארג. הכל שלהן הוא בד"כ בריבוי שלהן.
סוגי ראיות:
עדות בע"פ – יש מעמד בכורה לעדויות אלה, למרות שמחקרים מראים שלעדי ראיה יש מהימנות נמוכה.
חפצית – חפץ כלשהו.
מסמך – באות ללמד על התוכן המילולי. לפעמים יש טשטוש בין ראיות חפציות למסמך, אז זה תלוי בשביל מה אנחנו צריכים את הראייה – האם בשביל התוכן או מאפיינים אחרים.
התנאה על דיני ראיות
האם ומתי מאפשרים לצדדים לסטות מכללי הראיות?
זה נושא שאין לו גבולות ברורים בתיאוריה או בחוק, בגלל מתח שקיים במודל האדברסרי. למודל הזה יש קושי להתמודד עם הסכמה. הרעיון הוא שכל צד יביא את הקייס הכי חזק שלו ומתוך העימות בין הגרסאות תצא האמת את האור. מודל שמתבסס על עימות. ההנחה היא שאם הצדדים מסכימים על משהו זה האמת. הבעיה היא במצבים בהם הצדדים מסכימים לסטות מהאמת.
סוגי התנאות:
l התנאה על קבילות הראיה - צד א' רוצה להביא עד שמיעה וצד ב' לא מתנגד; הנאשם והתביעה מסכימים להכניס ראיית פוליגרף.
l התנאה על דרך הצגת הראיות – למשל כמה חקירות יהיו; הצגת מסמך ללא עד; לא לזמן עדים בכלל
l התנאה על דרך קבלת ההחלטה השיפוטית – כמו בביאזי נ' הלוי; שביהמ"ש יכריע בהטלת מטבע; הכרעה הסתברותית ע"פ מידת השכנוע של השופט; ביהמ"ש יוכל להרשיע בלי ראייה תומכת גם במקום בו היא נדרשת.
הבחנה נוספת:
l התנאה אקס-פוסט – למשל בעסקאות טיעון, במשפט וכו'.
l התנאה אקס-אנטה – כמעט ולא רואים, למשל ניתן לראות בחוזים הסכמה על איך ייפתר הסכסוך אך לא על דיני הראיות שיחולו.
ועוד אחת:
l התנאות בהליך הפלילי
l התנאות בהליך האזרחי
למה שהצדדים ירצו להתנות על דיני הראיות?
1. כדי לחסוך בעלויות. מירוץ הראיות כמירוץ חימוש, או סוג של דילמת האסיר שבה שני הצדדים מוציאים הרבה כסף ונמצאים באותו מקום. כיוון שהצדדים יכולים לתקשר הם יכולים לעשות עסקה.
2. אפשר להתסכל על זה גם מהכיוון של הקצאת סיכונים – הגבלת הראיות מפחיתה סיכונים.
3. הערכות סובייקטיביות שונות של הצדדים לגבי הסיכוי שלהם לזכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה