לא נשאר כמעט כלום משאר החיבורים המשפטיים. חיבור אחד שכן נזכיר הוא חיבור השוואתי בין חוקי משה למשפט הרומי.
2. הקורפוס יוריס סיביליס (530) – הדין האזרחי – של אזרחי רומא. מי שיצר אותו הוא יוסטיניאנוס.
א. קודקס
לא היה במשך מאות שנים.
CODEX GREGORIANUS – זה קודקס של אדם פרטי. הוא לא נחשב. קוד' רשמית לחוק הרומי היתה רק בסוף האימפריה. זהו הקודקס תיאודוסיאנוס – 40 שנה לפני נפילת האימפריה הרומית במערב.
שני הקודקסים שהשפיעו הכי הרבה על תולדות האנושות – קוד יוס' וקוד נפוליאון - נערכו ע"י מנהיגים שלא היו אינטלקטואלים ולא משפטנים, אלא גנרלים. קוד יוס' איגדה ועדכנה גם את תיאודוסינוס אבל אחרי נפילת האימפריה.
ב. DIGESTA – דין המשפטנים נקרא JURISTIC LAW – אלה הספרים האקדמיים של המשפטנים. הדיג'סטה מאגד קטעים ממאות חיבורים שנכתבו ע"י חכמי המשפט הרומי במשך מאות שנים. המטרה היא לנסות ולרכז את החיבורים האלה לחיבור אחד על מנת: לשמר את מיטב הספרות המשפטית הקלאסית; להעמיד לרשות האזרח מקור תקף של הדין. זה אמור לא להיות סותר לקודקס. העריכה הזאת היא מה שמנעה את הריבוי של הספרים – ובגלל זה הספר של גאיוס כ"כ נדיר.
יוסטיניאנוס הרשה למשפטנים לשכתב ולמחוק בצורה חופשית. הוא נעשה במטרה להשיג את האידיאל של הקוד' – חיבור שאין בו ניגודים ושהוא מעודכן. מן הסתם המטרה הזאת לא הושגה. החיבור כלל 50 ספרים. בכל פעם שהם הוציאו קטע מספר מקורי של משפטן הם היו צריכים לכתוב מראי מקום. חלק מהקטעים מגיע אפילו מאות שנים אחורה. בדיגסטה אין הפניות פנימיות כך שלאת מיד קל למצוא את מה שמחפשים.
ג INSTITUTIONES – גם זה מקור משפטי, זה ספר לימוד של המלומדים של יוס'. גם הוא כולל קטעים שהוצאו מספרי לימוד שונים. בספר רואים את החלוקה ל-3 תחומים כמו שראינו בגאיוס.
ד. NOVELLAE - כעבור כמה שנים יוס' עדכן שוב את הקודקס.
החיבור של יוס' נכשל כי הוא עיוות את הספרות המשפטית הקלאסית. מצד שני ברור שהיו בו הרבה ניגודים. זה היה ממש לפני שקרסה האימפריה והצליחו להעביר את מקור המשפט התקף הטוב ביותר האפשרי. מה??? למי אכפת בכלל מהקוד הזה??? היום כאמור רוב העולם, חוץ מאנגליה וארה"ב, ואוסטרליה, ו... בנויה על הקוד.
הדין המהותי
דיני אישים - PERSONE
אנחנו מדברים היום על "אישיות משפטית" – כל גוף בעל כשרות משפטית, שיכולות להיות לו חובות וזכויות. ברומא, פרסונה זה אדם. זה לא אומר שהרומאים לא הכירו את אישיות משפטית אחרת. למשל, MONICIPIUM – גוף משפטי שהוא העיר. היום גם שליטים שהורישו את הממלכה שלהם "לעם הרומי" וזה היה קביל. כלומר, הכירו את זה אבל לא השתמשו בזה. עבד, למשל, הוא חפץ. אבל דיני עבדים נכנסים תחת הפרסונה. הסיבה היא שהעבד של היום הוא האזרח המשוחרר של מחר. הדרך שבה מתגבש סטטוס מסויים נמצא תחת הנושא של הסטטוס.
הכשרות המשפטית מוסדרת באמצעות 3 עקרונות:
נמצאית בין הלידה למוות, כלומר מניחה את קיומו של האדם.
מוענקת למי שהינו בן חורין, אזרח, אב משפחה ואיננו כפוף למגבלות כלשהן.
כל אדם זוכה למעמד האישי של הוריו – למעמד האישי של האב אם הוא נולד מנישואין כדין ושל האם – אם לא. לכן לאדונים שווה לשכב עם השפחות, זה עושה להם עוד עבדים.
ההגדרה של חירות בדיגסטה- הזכות הטבעים לעשות מה שרוצים אלאל אם כן זה נאסר בכפייה או ע"י החוק. יש גם הבדל בין האלה שנולדו בני חורין לאלה שהפכו לבן חורין. מי ששוחרר קיבל את השם של האדון ואזרחות רומית עם מגבלות.
ההגדרה של אזרח – אין תחולה טריטוריאלית אלא אישית. הרומאים העניקו בהדרגה זכויות אזרחיות לחלק מהעמים שהם כבשו, במיוחד לאלה שהיו קרובים אליהם מבחיהנ תרבותית. נעשה שימוש במשפט הפרטי ע"מ למנוע אפשרות שהעמים שנכבשו יתאגדו נגדך סביב דרישות משותפות. אלה בעיקר זכות החיתון (להתחתן עם אזרחית רומית) וזכות המסחר. היו דרכים מסויימות להעברת בעלות שסגורות בפני מי שאינו אזרח רומי, אבל מי שקיבל את זכות המסחר כן היה יכול. כלומר בעיקר הוא לא יוכל להצביע. אדם או נולד אזרח או זוכה לקבל אזרחות – למשל עבד משוחרר מקבל אוטומטית אזרחות. דרך נוספת לקבל אזרחות היתה לשרת בצבא הרומי הקיסרי. מי שהתגייס ליחידות העזר קיבל אזרחות רק בתום השירות ומי שבליגיון קיבל לפני תחילת השירות כדי לשמר את הפיקציה שבליגיון משרתים רק אזרחים רומים. אמהות של 3 ילדים לפחות זכו לאזרחות אם הן היו באזרחות לטינית.
ההגדרה של אב משפחה – אב המשפחה הוא היחיד שעמר משפטית בזכות עצמו. כל היתר כפופים למרותו – מרות האב. גם אדם ללא משפחה מוגדר כאב מ/פחה כל עוד הוא לא כפוף למרותו של אדם אחר. בן הכפוף למרות האב ממשיך להיות כזה גם כשהוא מגיע לגיל הבגירות – היא מגיעה לקיצה במות האב או בפעולה משפטית שמפרקת את המרות. גם הבנים וגם הנכדים כפופים. הקשר המשפחתי עובר רק דרך הצד של האבא. במקום הזה הפרטור התערב.
האשה יכולה להנשא בשני סוגים של נישואין – נישואי מרות – מעבר ממרות האב למרות הבעל. זה גם שם אותה במעמד של נכדה כלפי האבא של בעלה. זה אומר שהיא מפסידה את זכויות הירושה של פי דין במשפחת המקור אבל כאיזון היא רוכשת זכויות ירושה ע"פ דין במשפחת בעלה. לה אין מה להגיד בעניין. אחת הדרכים לעשות נישואין כאלה היא במכירה. אם בעלה מת ויש לה 2 ילדים היא תקבל שליש מהירושה וכך כל אחד מהילדים. בנישואין חופשיים – היא נשארת כפופה למרות אביה ולא נכנסת למרות בעלה, לכן זכויות הירושה שלה על פי דין הן של האב ולא של הבעל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה