לקראת תיאוריה של דיני קניין / דמנץ

הרעיון והתפקיד של זכויות הקניין – בעולמו של רובינזון קרוזו אין תפקיד לזכויות הרכוש. הן כלי של החברה, וחשיבותן נובעת מהעובדה שהם עוזרות לאדם ליצור ציפיות במגעיו עם אחרים.הציפיות האלה באות לידי ביטוח בחוק, במנהג וכו'. בעל רכוש הוא בעל ההסכמה של חבריו לאפשר לו לפעול בדרכים מסויימות ומצפה מהקהילה למנוע התנהגויות מסויימות. זכויות רכוש כוללות את הזכות לעזור או לפגוע בעצמך או באחרים – אך רק באמצעים מסויימים. למשל, מותר לפגוע במתחרה ע"י ייצור מוצר איכותי יותר, אך אסור לירות בו. לכן, הן קובעות מי צריך לשלם למי על מנת לשנות את הפעולות שננקטות. זה מוביל לקשר ישיר בין זכויות קניין והחצנות. החצנות, לצורך מאמר זה, כוללות רווחים והפסדים חיצוניים. תפקיד עיקרי של דיני הקניין הוא להפנים החצנות. זאת, כל עוד הוצאות העסקה של ההפנמה אינן גדולות מידי. סחר חליפין מביא כך.

היווצרות דיני הקניין – אם מטרת דיני הקניין היא להפנים, אז צריך להיות קשר בין היווצרות רווחים והפסדים חדשים ובין דיני קניין חדשים. הדוגמה שהוא נותן היא ההשפעה של תחילת סחר בפרוות על התפחתות טריטוריות צייד פרטיות אצל האינדיאנים.

התאחדות ובעלות דיני הקניין – ישנן מספר צורות אידאליות של בעלות:

1. שיתופית – זכות שיכולה להיות מופעלת ע"י כל פרט בקהילה. אין לפרט או למדינה רשות להפריע במימושה. כאשר יש זכות שיתופית על אדמה, יהיה ניצול-יתר שלה, אלא אם כן הוצאות העסקה של הסכמה בין הפרטים על שימוש הוגן יהיו קטנות. לזכויות הדור-הנוכחי יהיה משקל-יתר. נוצרות החצנות חזקות.
2. פרטית – לפרט זכות למנוע מפרטים אחרים שימוש בזכות. כאשר יש אדמה בבעלות פרטית האדם ינסה למקסם רווחים. אמנם יש פחות החצנות מאשר בשיטה הראשונה, אבל יש אחרות – למשל ההשפעה של סכר על גובה פני המים של השכן. כאן הוצאות העסקה יותר קטנות – יש פחות שחקנים לעשות איתם עסק.
3. מדינתית – מותר למדינה למנוע מפרטים מסויימים שימוש בזכות.

לסיכום השיטה הפרטית יותר יעילה.