ויסמן 16-26

תיאוריות המצדיקות את הקניין הפרטי:

1. תיאוריית התפישה – כאשר יש נכס פנוי ללא בעלים, מי שתופס אותם ראשון הוא הבעלים. תואמת את "המשפט הטבעי". יש עליה הרבה ביקורת בטענה שאינה צודקת – לפעמים הצדק אומר שצריך לחלק את הנכס שווה בשווה; לא ברור אם היא כוללת את הזכות להנות מפירות הנכס לאחר שהתופס הראשון חדל מלהחזיק בו; קשה להגדיר נכס במקרקעין. מכל מקום יש כיום בעולם מעט מאד נכסים ללא בעלות. עם זאת יש מקום לתיאוריה בדין הישראלי, למשל ס' 3 בחוק המטלטלין.
2. תיאוריית העבודה – לאדם זכות טבעית בפרי עמלו. סייג – רק כאשר העבודה הושקעה בנכס שלא היה בבעלות אדם אחר, האדם אינו לוקח לעצמו מעבר למה שדרוש לו ונותר די לאחרים. ביקורת – בחברה יש רבים שאינם עובדים אך יש להם קניין ולהפך; לא ברור למה האדם זכאי לכל פירות עבודתו ולא רק לערך המוסף שהשקיע. ניתן לראות ביטוי לתיאוריה בדיני קניין רוחני ובהוראה בחוק המטלטלין על פיה לאדם בעלות על נכס שהשקיע עבודה על מנת לשנות את ערכו המקורי.
3. ההגנה על חרויות האדם – רצון לעשייה בנכסים היא דרך לביוטי אישיות האדם, לכן יש להגן עליה. ביטוי לגישה הוא ההגנה על זכות הקניין בחו"י.
4. תיאוריית התועלתיות – הרווחת ביותר.מכונה גם תיאוריית הרווחה החברתית. המשטר החברתי אשר מביא לאושר ביעילות הרבה ביותר הוא כזה המאפשר קניין . ההכרה בזכות הקניין מוצדקת כאשר ההוצאה הנגרמת לאדם בשיטה שמכירה בקניין פרטי, לצורך הבטחת השימוש שלו בנכסים, קטנה יותר מההוצאה בשיטה אחרת. טיעונים נוספים: בלי הכרה בקניין פרטי, האדם לא ישקיע בנכס השקעות שמאפשרות את הגברת השימוש בו; עבירות היא הכרחית לניצול מירבי של נכסים, וזוהי תכונת יסוד של הקניין הפרטי. דוגמאות בדין הישראלי: דיני ההתישנות על השבת מקרקעין, סמכות לבטל זיקת הנאה עקב אי הפעלתה.
5. תיאוריית הדין – קניין אינו "זכות טבעי" ומקורותיו אינם חיצוניים למשפט. הקניין הוא מה שהמשפט קובע שהוא. תומך בכך בנתהאם. בפס"ד williow river עלתה השאלה – האם יש קניין לבעל מקרקעין בגובה פני הנהר שעובר בשטחו? התשובה היתה - זכות קניין קיימת כאשר ביהמ"ש אומר שהיא קיימת. על פי מחליט ביהמ"ש? התיאוריה אינה נותנת תשובה.