עיריית חיפה נ' דובק
העירייה מבקשת מחברות הטבק לשאת בהוצאות של אכיפת חוק העישון.
העירייה מסתמכת על:
1. ע"ע - לשיטתה של העיריה, "טובת הנאה" כוללת גם חסכון בהוצאות. ומהו אותו חסכון בהוצאות? סירוב המבקשות לממן את אכיפת החוק למרות שהן נושאות באחריות לגרימת נזקים בריאותיים עצומים לחברה ולסביבה, תוך התעשרותן על חשבון הציבור.
2. חוק הטבת נזקי גוף - חובת השבה למי שמנע החמרת נזק
הטענה נדחתה על הסף.
לצורך הדיון גרידא, אני נכון להניח ש"טובת הנאה" כוללת גם חסכון בהוצאות, וכי "מי שקיבל" עשוי להיות גם מי שעתיד לקבל. ברם, המבקשות לא "קיבלו" ולא נהנו מחסכון בהוצאות, שהרי הסמכות והחובה לאכוף חוק הגבלת עישון אינה מופנית כלפיהם. טענת העירייה לתחולת דיני עשיית עשר ולא במשפט לוקה בהנחת המבוקש: ההנחה שעל המבקשות לשאת במימון אכיפת החוק, הנחה שהיא עצמה עומדת במוקד השאלה שבמחלוקת. אין לראות את העירייה כ"שומרוני טוב" שפעל בהתנדבות, אלא כמי שפעלה במסגרת סמכויותיה וחובתה לאכוף את חוק הגבלת עישון. העירייה אינה "מזכה" או "מעשירה" או "עושה טובה" למבקשות, אלא ממלאה חובה שהוטלה עליה בדין.
בכל מקרה, חוק העישון הוא חוק ספציפי הדוחה חוק כללי.
Bd. of directors v. western national bank
התובע הוא ועד המנהלים של איגוד בעלי בתים שהבנק חבר בו (לבנק יש דירות באותו בלוק). חברי האיגוד שילמו על תחזוקת הביוב ועוד עבור "קרן כללית". הבנק שילם במשך שנים אבל אז הודיע שהוא לא משלם יותר.
האיגוד סיפק תחזוקה, גינון, תאורה ואגם שממנו נהנה הבנק ולכן טוען לע"ע. האיגוד טוען שבגלל הפסקת התשלומים הוא לא יכול לתקן גדרות או לשתול עצים. התחזוקה העלתה את ערך הדירות.
פסה"ד: למרות שמקרה הזה הבנק הרוויח טובת הנאה מהתחזוקה של האזורים המשותפים, זה לא מספיק ע"מ לדרוש ממנו לשלם. הוא הודיע שהוא לא מתכוון לשלם ועדיין האיגוד המשיך לתחזק. אין פה חוזה מכללא ואי אפשר להגיד שהאיגוד הסתמך על התשלומים ויש דוק' השתק. על מנת להשתמש בדוקטרינת ההשתק, צריך להווצר מצב שבו צד אחד מכוון את הצד השני להסתמך עליו. זה לא המצב כאן.
פסה"ד: למרות שמקרה הזה הבנק הרוויח טובת הנאה מהתחזוקה של האזורים המשותפים, זה לא מספיק ע"מ לדרוש ממנו לשלם. הוא הודיע שהוא לא מתכוון לשלם ועדיין האיגוד המשיך לתחזק. אין פה חוזה מכללא ואי אפשר להגיד שהאיגוד הסתמך על התשלומים ויש דוק' השתק. על מנת להשתמש בדוקטרינת ההשתק, צריך להווצר מצב שבו צד אחד מכוון את הצד השני להסתמך עליו. זה לא המצב כאן.
Okoboji camp owners v. carlson
הנאשמים, ננסי קרלסון ורוברט סידנס, הם בעלי חלקה באזור שמתחוזק ע"י אוקובוג'י, שהוא איגוד של בעלי קרקעות מתודיסטים. בבעלות האיגוד נמצאים כל הרחובות והאזורים המשותפים ברובע והוא אחראי לתחזוקה שלו למשל הביוב, המים, הפארק, מעגן סירות, מגרשי משחק. הנאשמים הם בעלי חלקה אבל לא חברים בארגון. הם מעולם לא שילמו מסים לארגון למרות שדרשו מהם. אין חוזה בין הצדדים לגבי תשלום. הם טוענים שאינם מפיקים רווחים מכל מה שהארגון עושה, למעט מים, ביוב ואשפה. ביהמ"ש קבע שהם כן מפיקים טובות הנאה ולכן צריכים לשלם, בגלל שהסכום אותו דרשו מהם היה סביר. עצם העובדה שיש דרך מתוחזקת לבית, גם אם לא משתמשים בה, היא טובת הנאה.
על מנת לקבל השבה, האיגוד צריך להוכיח את שווי טובת ההנאה.
In Re Air crash disaster
מטוס התרסק בגלל רשלנות של הטייסים. כל הנוסעים נהרגו. בהתחלה תבעו את היצרן, הוא שילם, ועכשיו דורש השבה מחברת התעופה כי התברר במשפט שהיא האשמה היחידה.
ביהמ"ש קבע:
שיפוי הוא העברת הכסף לפיצויים ממי ששילם אותו למי שעל פי הצדק היה צריך לשלם אותו. הצד שדורש אותו חייב להוכיח שלא היתה לו אחריות לנזק ושיש איזה בסיס לאחריות משותפת. אם הוא לא היה אחראי לנזק, למה הוא שילם? כיוון שרק חברת התעופה היתה אחראית לנזק, יצרן המטוס לא היה צריך לשלם ולכן לא ישופה.
היצרן טוען לסברוגציה. זוהי דוקטרינה גמישה ולכן אפשר להשתמש בה. היצרן לא היה "מתנדב" כיוון שאיימו עליו בתביעה אם לא ישלם. למרות שהיצרן חתם על הסכם פיצויים עם חלק מהנתבעים, עדיין חברת התעופה צריכה לשלם לו.
הנאשמים, ננסי קרלסון ורוברט סידנס, הם בעלי חלקה באזור שמתחוזק ע"י אוקובוג'י, שהוא איגוד של בעלי קרקעות מתודיסטים. בבעלות האיגוד נמצאים כל הרחובות והאזורים המשותפים ברובע והוא אחראי לתחזוקה שלו למשל הביוב, המים, הפארק, מעגן סירות, מגרשי משחק. הנאשמים הם בעלי חלקה אבל לא חברים בארגון. הם מעולם לא שילמו מסים לארגון למרות שדרשו מהם. אין חוזה בין הצדדים לגבי תשלום. הם טוענים שאינם מפיקים רווחים מכל מה שהארגון עושה, למעט מים, ביוב ואשפה. ביהמ"ש קבע שהם כן מפיקים טובות הנאה ולכן צריכים לשלם, בגלל שהסכום אותו דרשו מהם היה סביר. עצם העובדה שיש דרך מתוחזקת לבית, גם אם לא משתמשים בה, היא טובת הנאה.
על מנת לקבל השבה, האיגוד צריך להוכיח את שווי טובת ההנאה.
In Re Air crash disaster
מטוס התרסק בגלל רשלנות של הטייסים. כל הנוסעים נהרגו. בהתחלה תבעו את היצרן, הוא שילם, ועכשיו דורש השבה מחברת התעופה כי התברר במשפט שהיא האשמה היחידה.
ביהמ"ש קבע:
שיפוי הוא העברת הכסף לפיצויים ממי ששילם אותו למי שעל פי הצדק היה צריך לשלם אותו. הצד שדורש אותו חייב להוכיח שלא היתה לו אחריות לנזק ושיש איזה בסיס לאחריות משותפת. אם הוא לא היה אחראי לנזק, למה הוא שילם? כיוון שרק חברת התעופה היתה אחראית לנזק, יצרן המטוס לא היה צריך לשלם ולכן לא ישופה.
היצרן טוען לסברוגציה. זוהי דוקטרינה גמישה ולכן אפשר להשתמש בה. היצרן לא היה "מתנדב" כיוון שאיימו עליו בתביעה אם לא ישלם. למרות שהיצרן חתם על הסכם פיצויים עם חלק מהנתבעים, עדיין חברת התעופה צריכה לשלם לו.
City of New York v. Lead industry Ass'n
עיריית ניו יורק תבעה חברת ייצור צבע מכיל עופרת על נזקים שהוא גרם בגלל רשלנות פושעת של החברה. העירייה היתה צריכה לבצע בדיקות ולטפל בילדים שניזוקו מהצבע.
ביהמ"ש קבע שלעירייה מגיעה השבה מחברות ייצור הצבע גם על הפיקוח וגם על הטיפול בנפגעים, מפני שהיא ביצעה הקטנת נזק עבור החברות.
עיריית ניו יורק תבעה חברת ייצור צבע מכיל עופרת על נזקים שהוא גרם בגלל רשלנות פושעת של החברה. העירייה היתה צריכה לבצע בדיקות ולטפל בילדים שניזוקו מהצבע.
ביהמ"ש קבע שלעירייה מגיעה השבה מחברות ייצור הצבע גם על הפיקוח וגם על הטיפול בנפגעים, מפני שהיא ביצעה הקטנת נזק עבור החברות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה