24 בנוב׳ 2008

רומי - שיעור 3

במסגרת המאמר של הפרטור הגיעו ל AEQUITAS - דיני צדק/יושר. הפרוצדורה שמנה את החוק. מטרת הפעולה שלו היא לעשות צדק במקרה אינדיבידואלי. אדם פרטי פונה, אליו, ומקבל סעד בניגוד לחוק אם הפרטור משתכנע שיישומו הנוקשה של החור יעשה צדק.
בנוסף, היתה לו סמכות פרטנית - LITIS.
הפנייה אל הפרטור היתה בשלב הטרום-משפטי - התובע היה פונה אליו ומבקש סעד. הפרטור דן בעניין הפרטני וקובע את הנוסחה המתאימה לסכסוך. לאחר מכן מגיע שלב ב' של המשפט, שבו יושב השופט - IUDEXץ השופט בש"כ אינו מומחה משפטי אלא רק מיישם את הנוסחה. זה דומה למה שקורה היום במשפט הקונטיננטלי - רק שבמקום פרטור יש חוק. רואים את תפקידו הפקידותי של השופט.
הפרטור אינו מעניק זכות, אלא תביעה (או מונע אותה). הוא לא יכריז על עסקה כבטלה אלא יסרב לאכוף אותה.
הדין של הפרטור אמור לתמוך, להשלים ולתקן את הדין של אזרחי רומא.
- הוא נותן סעד יעיל יותר ומקל על היישום של הדין. למשל, היה חוק שקבע שאסור להעניק מתנות למי שאינו קרוב משפחה עד דרגה שביעית. זה כלל גם איסור על תשלום לעו"ד. הפתרון היה מתן הלוואה (בלי כוונה שהיא תוחזר) או אזכור בצוואה. החוק לא קבע שאם נתנת מתנה כזאת היא בטלה - כאן נכנס הפרטר. הוא יכול להעניק סעד שיחייב את השבת המתנות.
- ירושה בהעדר צוואה - יש קבוצות של אנשים שררשאים לרשת. הפרטור החליט, התגובה לשינויים החברתיים, להוסיף דרגת קרבה מצד האשה. דגש - זהיו סעד אינדיבידואלי רק למי שפונה אליו.
- EXEPCTION - טענת הגנה שהפרטור מעניק בניגוד לחוק ע"י סירוב להעניק סעד או הענקת סעד פיקטיבית למי שאינו זכאי לכך.
דוגמה: העברת בעלות בנכסי יסוד, כמו מקרקעין, היתה הליך מסובך. אם נכס יסוד הועבר במסירה פשוטה, ע"פ החוק הוא לא עבר. נניח שעשו העברת בעלות במסירה פשוטה, ופתאום מחירי הקרקע עולים. זה שמכר מתחרט, הוא מגיש תביעה לפטרטור לקבל את המקרקעין בחזרה. הפרטור יסרב - יעדיף את המהות ע"פ הצורה. אפשרות אחרת היא שפרטור ייתן סעד פיקטיבי לקונה (יודעים שזה לא חוקי אבל הוא יקבל את הקרקע).
כזכור עם עליית כוחו של הקיסר הפסיקו להכניס שינויים במאמר של הפרטור.

תשובות המשפטנים - IURISPRUDENTES
למשפטנים היה תפקיד חשוב ברומא. הפרטור והשופט לא היו משפטנים ולכן היה צורך במומחין. במשך מאות שנים אל היו ברומא בימ"ש קבועים.
הפרשנות שהם נתנו לחוק נקראה ITERPRETATIO. הפרשנות לא היתה מחייבת בהתחלה. בהתחלה הם עבדו ללא שכר, זאת היתה חלק מהפעילות הציבורית של האצילים. בנוסף הם כתבו את הספרות המשפטית. הם הפכו את המשפט למדעי - יצרו הכללות ולא רק ממקרה-למקרה. הם שילבו אקדמיה ופרטיקה.
פרקטיקה: ייעוץ לפרטור, לשופט ולצדדים בסכסוך. מדובר רק בייעוץ ולא בליטיגציה. מי שכן ייצג את הצדדים היה הPATRONUS - שאם הוא מגן עליך אתה בן חסות שלו (כזכור לא יכול קלחת כסף). כך שגם הפטרונוס היה צריך ייעוץ.
עזרו גם בעריכת מסמכים, כמו צוואות.
נתנו תשובות בכתב לאנשים פרטיים.
בשלב מסויים הקיסר האציל על חלקם את זכות מתן התשובה, כלומר התשובות הפכו למקור משפטי מחייב.


מקורות ההכרה
מאיפה אנחנו מכירים את המשפט הרומי? אנחנו נתרכז רק בספרות המשפטית למרות שיש עוד מקורות.
1. ספרי לימוד - ספר המוסדות של גאיוס. נכתב במחצית המאה ה-2. לפני 200 שנה נמצא עותק שלו בוורונה. זה עותק ללא שכתובים. רוב הספרות הרומית המשפטית שונתה במתכוון, כאשר ציטטו רק קטעים כדי שאנשים לא יוכלו ללכת למקור. גם שכבתו הרבה קטעים.
רואים בו את החלוקה הקלאסית לענפים של המשפט שנמצאית עד היום בקוד' האירופאיות - אישים (למי יש זכויות), חפצים (קניין וחיובים - מה הוא נושא המשפט), תביעות (כיצד מגנים על הזכויות).

אין תגובות: