מנהלי - פס"ד - ב'

היועמ"ש נ' זיאד
לגבי טענות לפיהן שוטר חרג מסמכותו כאשר הורה לעציר לנקות את תאו, ולכן לא מילא את תפקידו כחוק בעת שהאסיר תקף אותו. כיוון שאנו בטריטוריה של חירות האזרח, אין לקבל טענה שלשוטר יש סמכות מכללא להורות לאסיר לנקות את התא. נכון שמדובר בדרישה סבירה, אך השוטרים יכולים למלא את תפקיד השמירה גם כשהתאים מלוכלכים.

איגוד העיתונים היומיים
אין לרשות השידור טענה, שאין בידיה לבצע תפקידיה בחוק ללא תשדירי פרסומת. כלום יש בכוחה של רשות השידור לעסוק בפעילויות מסחריות או עסקיות כדי לבסס את מעמדה הפיננסי וכדי לאפשר לה לבצע את התפקידים המוטלים עליה על-פי החוק? אין כל איזכור בחוק, הדן גם בתקציבה של רשות השידור, שהכנסותיה יכול שיבואו מפרסומות. מכאן יש להסיק, כי לא עלה בדעת המחוקק, שרשות השידור תעסוק בהן. אינני מוצא מקום לטענה, ששידורי הפרסומת אינם נופלים בהגדרת "תפקידים" של הרשות הנזכרים בחוק, וכי הם שוליים ומשמשים רק כ"אמצעי עזר" .
מקובלת עלינו ההנחה, שאם העניק המחוקק סמכות לגוף (או לאדם) כלשהו לבצע תפקיד מסוים, ממילא אף העניק לו את הסמכות לעשות את יתר המעשים והפעולות, שבלעדיהם אי-אפשר לבצע את התפקיד האמור (ס' 17 לחוק הפרשנות). נשאלת השאלה: האם ניתן לומר, ששידורי הפרסומת בטלוויזיה נופלים במסגרת של ביצוע הוראותיו של החוק, ייעודיו ותכליותיו? בראש ובראשונה יש לקבוע את גבולות הסמכות הראשית ומהותה, כגון מהי התכלית החקיקתית שביסודה. ישנם מקרים בולטים, שבהם "סמכויות עזר" אלה מתבקשות מאליהן, כגון שאי-אפשר כלל לבצע את מטרת החוק (על-פי "הסמכות הראשית") ללא הכרעה בשאלה קודמת. למשל, הסמכות לתת רשיון לעשיית פעולה מסויימת טומנת בחובה גם את הכוח להתנות בו תנאים שיש להם זיקה למטרה ממטרות החוק הנדון". ברם, האמירה הכללית, שכל אשר עלינו לעשות הוא לבדוק, אם ישנה זיקה למטרה הראשית, או שמתעורר צורך חיוני לעשיית פעולה לשם קיום המטרה הראשית, איננה מבטאה בצורה מלאה ומספקת את הרעיון והעיקרון של "סמכויות עזר". הזיקה לחוק צריכה להיות אמיצה, והתקנה חייבת להיות בעלת אופי ומשמעות חיוניים לביצוע החוק - בצורך חיוני ולא בנוחיות בלבד.
אין להבין את הביטוי "במידה מתקבלת על הדעת", כאילו נועד הוא להקנות סמכויות נוספות, שאינן חיוניות לצורך ביצוע המטרות שפורשו, אלא גם כאילו כולל הוא מטרות אחרות, חשובות כשלעצמן, שאולי נוח היה למחוקק המשנה כי יהיו בידו.

קצאן נ' הועדה המקומית נתניה
בנתניה היה נוהג פסול שעל פיו הקבלן היה מחשב את המרפסות בתוך אחוזי הבניה, והקבלנים הסתמכו על הנוהג הזה.
הם קיבלו אישור בנייה אבל העירייה רוצה לחזור בה מהאישור.
בכור: הקבלן טוען שהשלטון מנוע מלחזור בו מאישור תוכנית הבניה, עקב ההסתמכות - דוק' "השתק עקב הבטחה". יש פה בעיה כי האישור לא ניתן בסמכות (הוא מנוגד לחוק). לכן לא ניתן להחיל את הדוק', שכבר ככה הגבולות שלה לא ברורים.
אשר: צריך להגביל את דוק' ההשתק בתחום המנהלי. ביהמ"ש לא יאכוף הבטחה של רשות מנהלית אם היא נוגדת את החוק.