מגדל נ' מנורה
במרכז הערעורים עומדת השאלה אם זכות השתתפות בין חברות ביטוח במקרה של ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח), קמה מקום שבו מדובר בפוליסות ביטוח רכוש אחדות, כאשר אין זהות בין בעלי הפוליסות או בין המוטבים על-פי הפוליסות השונות, אך קיימת זהות באינטרס המבוטח.
אור: מסכים רעיונית עם הטענה של חברות הביטוח. יש להתמודד עם שלוש סוגיות עיקריות: (א) ההיבט הלשוני. השאלה היא אם לשון הוראת סעיף 59 אינה מונעת את החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב של מבוטחים או מוטבים שונים על-פי הפוליסות, כמתואר; (ב) טיב ההסדרים שנקבעו בסעיף 59. השאלה היא אם הסדרים אלה, מבחינת מהותם, עולים בקנה אחד עם הפתרון של החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב של ריבוי מבוטחים; (ג) מהותו של ההסדר בדבר ביטוח נכסים בחוק חוזה הביטוח. כאן ההסדר עומד בדרישות.
חשין: הגורם העיקרי המביא אותנו להחיל את הוראת סעיף 59(ד) לחוק הביטוח על מערכת עובדות כשלנו, אין הוא היקש במשמעותו הרגילה והפשוטה; אלא היקש מחוק ע"ע. חשין משבח את החוק: "חוק-של-עיקרון: שולח הוא פארותיו אל כל פינות המשפט והוא בצופן הגנטי של כל כלל במשפט אלא אם הוראת-חוק פלונית תדחק אותו חוצה-לה, במפורש או מכללא. גיבושה של אחת משלוחות העיקרון – גיבושה והכנסתה לסוּגָר של הוראת-חוק ספציפית בפינה מפינות המשפט – אין בהם, לא בגיבוש ולא בהכנסה לסוגר, כדי למעט כהוא-זה מכוחו ומעוצמתו של העיקרון הכללי, וכוחו של העיקרון עמו להוליד בנים ובני-בנות בכל תחומי המשפט כולם; רק הוראה חד-משמעית בחוק היה בה כדי לדחוק את רגליו של עקרון-התשתית"
אבנר נ' קופ"ח מכבי
האם עומדת לקופת חולים, מכוח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, זכות להיפרע ממזיק בגין השירותים הרפואיים שסיפקה לניזוק, כאשר המזיק פיצה את הניזוק על-פי הסכם פשרה ביניהם במסגרת תביעה בגין שירותים אלה, בטרם נכנס החוק לתוקף? קודם לחקיקת החוק לא היו חברי קופת חולים זכאים לשירותים רפואיים מטעם קופת חולים עקב פגיעתם בתאונה. בעקבות מצב משפטי זה התגבש הסדר בין הניזוק, המזיק וקופת חולים שלפיו התחייב הניזוק כלפי הקופה להעביר לה – מתוך סכום הפיצויים שיקבל מהמזיק – את המגיע לה או לאפשר לה לקבלו ישירות מהמזיק. המזיק – שהיה צפוי לתביעה מהניזוק – לא היו צפוי להיתבע על-ידי קופת החולים. המזיק לא היה זכאי לנכות מסכום הפיצויים שהגיע לניזוק את שווי הטיפולים הרפואיים שהניזוק קיבל ויקבל מקופת החולים. "הסדר זה הבטיח את קיומם של שני העקרונות בדיני הפיצויים על נזקי גוף: ראשית, שהמזיק לא יחוייב בתשלום העולה על סך כל הנזק שנגרם לתובע; שנית, שהתובע-הניזוק לא יזכה בכפל פיצוי. קופ"ח לא היתה צד להסדר הפשרה.
שטרסברג-כהן: (יחיד): נטילת אלמנט הסופיות מהסכם פשרה פוגעת בוודאות המשפטית ונוטלת את התמריץ העיקרי לעריכתם של הסכמים אלה. המשפט לא ייאות לפתוח את ההסכם לתביעה מחודשת מצדו של הניזוק אלא במקרים נדירים שנשמטה בהם הקרקע העובדתית או שהוכח כי ההסכם היה נגוע במירמה או בטעות. ניתן להבחין בין שני סוגים של הסכמי פשרה: האחד מפקיע את זכותו של הנושה (הניזוק) ואת החבות של המזיק, כך שאין נותרת עוד כל חבות שהיא בין הצדדים; השני מקים – מכוח הסכמת הצדדים – מחסום דיוני בפני תביעה של מי מהצדדים, אך אינו מבטל את עצם קיומן של הזכויות. אחד ממבחני העזר לסיווג הסכם פשרה לאחד משני הסוגים האמורים הוא כתב-ויתור (כאשר אין הסכם הפשרה מלווה בכתב-ויתור יש לראות בו מחסום דיוני). בענייננו גילם כתב הקבלה, ויתור ושחרור את הסכם הפשרה שבין הצדדים. ככלל, אין הסכם בין שני צדדים יכול לחייב צד שלישי.
טוענת קופת חולים כי סעיף 22 מעניק לה זכות עצמאית שאינה תלויה בזכותו של הניזוק. זכות זאת אינה – לטענתה – זכות תחלוף, לפיכך גם אם זכויותיו של הניזוק מוצו בהסכם הפשרה במסגרת התביעה, אין בכך כדי לפגוע בזכותה העצמאית לתבוע את שהיטיבה עם הניזוק מאז כניסת החוק לתוקף.
עקרון התחלוף הוא עיקרון נזיקי, שמקורותיו מצויים בדיני ע"ע. תכליתו היא למנוע התעשרות שלא כדין מחייב אשר צד ג' פרע את חובו. היותה של הזכות מוענקת בדין אינו קריטריון לקבוע על-פיו אם הזכות היא זכות עצמאית או זכות תחלוף. מעמדה של הזכות – כתחלוף או כעצמאית – מושפע ממידת הקירבה של זכותו של הצד השלישי לזכותו של הניזוק. ככל שלזכותו של הניזוק ולזכותו של הצד השלישי מרכיבים משותפים רבים יותר, כך מתחזק היסוד הסוברוגטיבי, ואילו ככל שהזכות מתרחקת מזכותו של הניזוק ומאופיינת בסממנים עצמאיים, כך ניטה יותר לראותה כזכות עצמאית. סעיף 22 קובע כי בידי קופת חולים זכות להיפרע את הטבת הנזק ממזיק או מבטח "בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח". זהו המאפיין הבולט והברור ביותר המעמיד את הזכות כזכות תחלוף. אילו הייתה כוונה להעניק לקופת חולים זכות עצמאית, בלתי תלויה בתביעתו של הניזוק, לא היה מקום להפנות – לעניין החבות – לדין אחר.
באשר לנושא ההתיישנות נקבע לגבי מיטיב כי עילת תביעתו של המיטיב נולדת עם מתן ההטבה.
ברק (רוב): יש להפריד בין שתי חזקות שונות: בין חזקה שעניינה אי-תחולה רטרוספקטיבית של דבר החקיקה לבין חזקה שהחוק אינו בא לפגוע בזכויות מוקנות. לא נראה לי כי תחולתו של החוק על המקרה שלפנינו היא תחולה רטרוספקטיבית. משהגעתי לתוצאה זו אבקש להשאיר בצריך עיון את קביעותיה של השופטת שטרסברג-כהן לעניין סיווגה המדויק של הזכות העומדת לקופת החולים מכוחו של סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות.
המערערת היא קוקס. היא וארבעת ילדיה נכנסו להסכם שנותן אחריות מוגבלת לכל אחד מבני המשפחה על משכתנא עבור חלק מהאדמה המשותפת לכולם. לאחר מכן, הילדים מכרו את החלק מאדמתם חברת לווטן, שהסכימה לפדות את המשכנתא. ווטן היתה צריכה עוד הלוואה מהבנק, ולכן שילמה את כל המשכתנא. קוקס לא ידעה, ולא ידעה שהתשלומים שהיא משלמת עבור המשכנתא נכנסים לחשבון של ווטן. כשהיא גילתה את זה היא החליטה להפסיק לשלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה