המשבר הדמוקרטי במדינה המנהלית
קיימת תחושת איום מהמדינה המנהלית, משום שאנשים תופסים את הבירוקרטיה והדמוקרטיה כהפכים. יש בעיה עם האצלת הסמכויות מהמחוקק לבירוקרטיה, מבלי שתהיה ליצבור השפעה על החקיקה. בנוסף יש גם שפיטה מנהלית, מה שמעורר ספק לגבי עקרון הפרדת הרשויות. הביקורות האלה חותרות תחת הלגיטימיתו של מודל מדינת הרווחה. עקרון חוקיות המנהל וקיומה של ב"ש אינם מספיקים לריסון הכח של הרשות המבצעת.
המאמר טוען שניתן לקיים מדינת רווחה עם דמוקרטיה ובירוקרטיה באיזון.
הפרטה וגלובליזציה הם שני תהליכים שמפחיתים מכוחו של המנהל. אולם, הם יכולים דווקא לתת לו תפקידים חדשים ויותר כוח.
הצעות רפורמה במגמה לחתור לדמוקרטיזיצה של המשפט המנהלי:
1. צמצום רכיב שק"ד של הרשות: הקשחת דרישת עקרון חוקיות המנהל, באמצעות חיוב קביעת אמות מידה לקבלת ההחלטוות בחקיקה. בשנים האחרונות יש התחזקות לש מגמה זו בישראל. בבג"צ שנסי ציינו ברק וחשין את האפשרות לפסול חקיקה משום שאינה מסדירה כללי שק"ד. בפס"ד רובינשטטין נקבע שהסדר אשר המסגרת העקרונית לו לא מעוגנת בחוק יכול להפסל.אולם, עדיין מדובר בכלל פרשני ולא בעקרון חוקתי.
2. שיתוף הציבור בהליך המנהלי,למשל ע"י התייעצויות. בישראל, מי שצפוי להפגע מהחלטה רשאי לטעון כנגדה, בדגש על כך שזכות הטיעון היא אישית. לגבי תקנות, אין זכות טיעון.בפס"ד הפניקס קבע שמגר שהליך התיעצות חד-צדדי מניב תוצאות מוטות. בנוסף יש מקרים שהם דנים בתקנות במסגרת ועדות ציבוריות, רואים איך זה מקשה להגיע להחלטה. כמו כן יש תקנות צשירכות לעבור אישור של הכנסת, ורואים שביהמ"ש מפעיל על תקנות כאלה ב"ש מצומצמת. חלק חשוב משיתוף הציבור הוא הפומביות. ביהמ"ש פועל להחלת סטנדרטים של פומביות אך לא מספיק. זכות העיון היא אישית ולא ציבורית.
3. שילוב נציגי ציבור ברשות. קשה להחליט בהקשר זה מיהו "נציג" ראוי ועד כמה הוא מייצג את כלל האינטרסים. במקרים רבים יש ייצוג אך הוא סימלי. רואים את זה בעיקר בשלטון המקומי ולכן צריך לחזק אותו. בפס"ד סטיישן פילם קבע חשין שב"ש על החלטות גוף שמורכב מנציגי ציבור צריכה להיות מצומצמת.
4. יצירת פורום של דיון ודיאלוג - דגש על תהליך קבלת החלטות עמוק. בישראל יש מספר כללים במקדמים רעיון זה: למשל, הצורך הנחת תשתית עובתית מספקת לקבה"ח, חובת הנמקת החלטות, חובת התיעצות מתוך "לב פתוח", חובה לקיים דיון לפני הצבעה. כל אלו הם הלכות של ביהמ"ש.
5. הפרדת סמכויות גם בהעדר הפרדת רשויות. חוק בתי הדין המנהליים הוא צעד בכיוון. יש גם בעיה שהרשות היא זאת שממנה את חברי בית הדין המנהלי, ואין פתרון נראה לכך. עקרון הרשות המוסמכת תומך גם הוא בהפרדת הסמכויות. כלל ניגוד עניינים שלטוני- אסור לאדם לכהן בשני תפקידים שיש ביניהם ניגוד ענינים. צריך גם שמחוקקים לא יהיו מעורבים בהליך המנהלי, מה שלא סביר שיקרה בישראל.
החסרונות של הצעות אלו:
1. מחזקות את תפיסת ההליך המנהלי כזירה להתגוששות קבוצות אינטרסים. יגרום לייצוג לא פרופורציוני של קבוצות מאורגנות ע"ח "הרוב הדומם". התשובה: דווקא הליכים סגורים יכולים להיות מוטים יותר לקבוצות אינטרס. ההצעה הזאת תתרום לייצוג קבוצות מוחלשות, החזקים הרי בין כה וכה מיוצגים.
היבט נוסף של ביקורת זו - דחיקת המומחיות של המנהל הציבורי בגלל פוליטיזציה. התשובה: המנהל עדיין יהיה מקצועי, גם אם פחות. צריך לבחור את הרכב הגוף מקבל ההחלטות על פי תפקידו.
2. עלויות הדמוקרטיה - נכון אך לא צריך להפריז.
3. דמוקרטיה בכבלי הבירוקרטיה - גם אם ניישם את כל ההצעות הבעיה לא תפתר. התשובה: אל יאוש!
הוראת המשפט המנהלי - בין חוקתיות להפרטה
מטרת המאמר ליעץ איך ללמד משפט מנהלי באוניברסיטה.
מרכזיות המשפט המנהלי בישראל היתה מובנת מאליה משתי סיבות - דלותו של המשפט החוקתי ועוצמתו של השלטון המרכזי.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 חל שינוי בשני גורמים מרכזיים אלה. בעקבות חקיקת חו"י והמהפכה החוקתית, עלתה קרנו של המשפט החוקתי. ההגנה על זכויות האדם נשענת על ההכרה החוקתית ולא כפועל יוצא של יישום כללי המשפט המנהלי. במקביל ההפרטה מחלישה את המדינה. לכן המשפט המנהלי צריך להתאים את עצמו.
יש ההבדל בין הגנה על זכויות לבין הגנה על אינטרסים אישיים וקבוצתיים שאינם שהכרח זכויות. תפקיד המשפט המנהלי להבטיח שהאינטרסים יקבלו ייצוג בתהליך קבה"ח הוגן. המשפט המנהלי רלוונטי לחיינו, בתחומים כמו איכות הסביבה, חינוך, הקצאת קרקעות וכו'. יש טעמים כלכלים לרגולציה (עברנו על זה בשיעור).
חשיבות הפן הפרוצדורלי - הרבה פעמים לאזרח יותר חשוב איך מתיחסים לבעייה שלו ופחות ההחלטה הסופית. צריכה להיות פרוצדורה מנהלית תקינה.
המשפט המנהלי צריך להקיף את ההיבטים העסיקיים של פעולת הרשות. פיתוח עילות הסבירות והמידתיות בפסיקת העליון ב-30 השנה האחרונות מאיים לכאורה לבלוע את יתר כלליו של המשפט המנהלי. צריך לשים לב לא רק לפסיקות הפיקנטיות על בכירים אלא גם להחלטות של בימ"ש יותר נמוכים ומקצועיים.
לגבי אתגר ההפרטה - ראשית, הפרטה לוקחת שנים, וכרוכה בהרבה קבה"ח שגם היא צריכה להיות ראויה. שנית, גם כאשר היא מסתיימת היא מקימה את אתגר הרגולציה.
מימוש הזכויות החברתיות נעשה בחיי היום-יום במשפט המנהלי (ולא החוקתי). אין די בהכרה משפטית ערטילאית בזכות לא לרעוב - צריך שתקנות הביטוח הלאומי יביאו לכך שאנשים לא ירעבו. יישום הזכויות הוא תולי-מנהל.
אתגר הגופים המעורבים = דו מהותיים (דוגמת קופ"ח) - הפעילות שלהם מחליפה בהדרגה את זאת של הרשויות. הנושא צריך להיות שמרכז הדיון שמשפט מנהלי.
מקום החקיקה במשפט המנהלי- בעיקרו זהו משפט של פסיקה.
מטרת המאמר ליעץ איך ללמד משפט מנהלי באוניברסיטה.
מרכזיות המשפט המנהלי בישראל היתה מובנת מאליה משתי סיבות - דלותו של המשפט החוקתי ועוצמתו של השלטון המרכזי.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 חל שינוי בשני גורמים מרכזיים אלה. בעקבות חקיקת חו"י והמהפכה החוקתית, עלתה קרנו של המשפט החוקתי. ההגנה על זכויות האדם נשענת על ההכרה החוקתית ולא כפועל יוצא של יישום כללי המשפט המנהלי. במקביל ההפרטה מחלישה את המדינה. לכן המשפט המנהלי צריך להתאים את עצמו.
יש ההבדל בין הגנה על זכויות לבין הגנה על אינטרסים אישיים וקבוצתיים שאינם שהכרח זכויות. תפקיד המשפט המנהלי להבטיח שהאינטרסים יקבלו ייצוג בתהליך קבה"ח הוגן. המשפט המנהלי רלוונטי לחיינו, בתחומים כמו איכות הסביבה, חינוך, הקצאת קרקעות וכו'. יש טעמים כלכלים לרגולציה (עברנו על זה בשיעור).
חשיבות הפן הפרוצדורלי - הרבה פעמים לאזרח יותר חשוב איך מתיחסים לבעייה שלו ופחות ההחלטה הסופית. צריכה להיות פרוצדורה מנהלית תקינה.
המשפט המנהלי צריך להקיף את ההיבטים העסיקיים של פעולת הרשות. פיתוח עילות הסבירות והמידתיות בפסיקת העליון ב-30 השנה האחרונות מאיים לכאורה לבלוע את יתר כלליו של המשפט המנהלי. צריך לשים לב לא רק לפסיקות הפיקנטיות על בכירים אלא גם להחלטות של בימ"ש יותר נמוכים ומקצועיים.
לגבי אתגר ההפרטה - ראשית, הפרטה לוקחת שנים, וכרוכה בהרבה קבה"ח שגם היא צריכה להיות ראויה. שנית, גם כאשר היא מסתיימת היא מקימה את אתגר הרגולציה.
מימוש הזכויות החברתיות נעשה בחיי היום-יום במשפט המנהלי (ולא החוקתי). אין די בהכרה משפטית ערטילאית בזכות לא לרעוב - צריך שתקנות הביטוח הלאומי יביאו לכך שאנשים לא ירעבו. יישום הזכויות הוא תולי-מנהל.
אתגר הגופים המעורבים = דו מהותיים (דוגמת קופ"ח) - הפעילות שלהם מחליפה בהדרגה את זאת של הרשויות. הנושא צריך להיות שמרכז הדיון שמשפט מנהלי.
מקום החקיקה במשפט המנהלי- בעיקרו זהו משפט של פסיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה