רדין / קניין ופרסונהוד (=היותך אדם)

ההנחה הבסיסית של הפרסונהוד היא שכדי להפוך לאדם הפרט צריך אישזהי שליטה על הסביבה החיצונית. הבטוחות לשליטה הזאת הם דיני הקניין.

1. רכוש עבור פרסונהוד (משמעות הביטוי כפי שאני מבינה – רכוש שעוזר לך לבנות את האישיות כאדם) – הגישה האיטואיטיבית – לרוב האנשים יש חפצים שהם מרגישים שהם ממש חלק מעצמם, למשל טבעת חתונה, בית. הכאב שנגרם ע"י איבוד חפצים אלה לא נעלם אם מחליפים אותם בחפץ דומה. הם יכונו רכוש אישי. ישנם חפצים שהם ההפך – למשל כסף – רכוש בר-חליפין. אם האדם קשור לחפץ שלו, צריך לתת שליטה לעיו – החיר בונעת מהרכוש למטרת מיימוש הפרסונהוד. החירות החיובית אינה הערך הבסיסי לפי גישה זו. כלומר – מעצם כך שאנשים נקשרים לחפצים עולה שיש דבר כזה "רכוש עבור השגת פרסונהוד". אבל – זה לא אומר שהוא ראוי להגנה חוקית או להכרה מוסרית. זאת, מפני שעודך היקשרות לחפצים הוא גם מגונה.
2. תפקיד קונספט האדם (person)
1. תיאוריות של אדם – משמעות המילה כיום היא כל בן אדם.
2. תיאוריות של רכוש ותיאוריות של האדם – נתחיל מ"האדם כגוף אחד". לוק אומר שלכל אדם יש יש זכות קניין על גופו, ומכאן על עבודתו. אם הגוף הוא רכש, אז בהכרח הוא רכוש עבור פרסונהוד. פגיעה בגוף היא פגיעה ברכוש שלי. יש כמה פרדוקסים ברעיון, למשל יש אברי גוף שיכולים להפוך לברי-חליפין. צריך להכיר בכך שרכוש יכול להוות ביטוי של האישיות (למשל אדם נדיב לא יכול לתת פירות אם אין לו פרדס). זו הסיבה בגללה כ"כ חשוב לנו להגן על ציפיות של אנשים לגבי הרכוש – הפרסונהו מתייחס גם לתוכניות לעתיד.
3. בעיית הפטישיזם – עלינו לצייר קו שיבחין בין עודף-קשר לחפץ, שאינו מקדם פרסונהוד. ההבדל בין פרסונהוד לפטישיזם הוא כמו בין "בריא" ל"חולה". לשם כך צריך אישזהו קונצנזוס שיגיד מי בריא ומי חולה. החברה לא תכיר בקטגורתיות מסויימות של חפצים כאישיים, גם אם הפטישיסט רואה בהם כאלה. הקפיטליזם די הורס את רעיון הרכוש עבור פרסונהוד ונראה שעודף קפיטליזם אינו נתפס כמעודד פרסונהוד.
3. הגל, רכוש ופרסונהוד
1. פילוספיית הזכות של הגל – האדם ע"פ הגל הוא יחידה אבסטרקטית של של רצוןחופשי/אוטונומיה, שאין לה קיום עד שאינה פועלת על העולם החיצון. לכן, האדם הופך לעצמו באמת רק כשהוא מעורב ביחסי רכוש עם משהו חיצוני – זוהי מטרת האדם. אדם יכול להגשים את החופש שלו רק בקהילה.
4. שני סוגי רכוש: הדיכוטומיה כביקורת – ע"פ הגישה האינטואיטיבית, רכוש עבור פרסונהוג נותן זכות מוסרית גדולה יותר מרכוש סתם.
1. דיכוטומיה תועלתנית – יש תועלתניים שטוענים שכיוון שיש רק מטרה חברתית אחת – הגברת הרווחה – אז יש גם רק סוג רכוש אחד – זה שיגביר את הרווחה. עם זאת, הם מפרידים בין סוגים שונים של תרופות ובין סוגי הגנות (הכללים של קלברזי ומלמד מנזיקין).
2. דיכוטומיה של הפרסונהוד - טוענת שיש רצף בין הרכוש האישי לרכוש בר-החליפין. ישנם מקרים בהם ההפרדה בין הסוגים היא מוצדקת וישנם מקרים שלא. מקבלי ההחלטות בחברה יכולים לדעת על איזה קטגוריות של רכוש ראוי יותר להגן על בסיס ההפרדה הזאת.
3. זכויות רווחה ודיכוטומיה ברכוש – תיאוריית זכויות רווחה טוענת שעל מנת שממשלה תכבד את הפרסונהוד היא חייבת להבטיח לכל אזרחיה את מה שדרוש להגשת פרסונהוד. לפי זה, הממשלה צריכה לאפשר לאזרחים להזחיק בכל רכוש שחיוני לפרסונהוד. ייתכן שעליה אף לחלק מחדש את הרכוש בר-החליפין על מנת לאפשר זאת.
5. שני סוגי רכוש – סקירה חלקית
1. היבטים של בעיית הלקיחה (the Taking Problem) – בעיית הרגולציה הממשלתית והלקיחה של רכוש פרטי היא קשה ביותר. תיאוריית הרכוש הפרטי טוענת שלא כל אובדן רכוש כואב באותה מידה. עם זאת, לא תמיד זה מיושם – אין חוקים מיוחדים להפקעת בית פרטי בניגוד למגרש חנייה.