שיעור השלמה – 2 בינואר
האם זכות השתיקה, שהיא הקיצוניות של החיסיון מפני הפללה עצמית, חלה על מסמכים?
בפס"ד גלעד שרון המדינה טוענת שתי טענות: גם ביחס לתשאול, זכות השתיקה לא עומדת לחשוד בחקירה משטרתית (רק לנאשם בהליך הפלילי). ס' 28א לחוק המעצרים אומר שהקצין צריך להזהיר את החשוד בדבר זכותו שלא להשיב על שאלות שעלולות להפליל אותו. מאחר שהוא חשוד כל מה שיש לו זה חיסיון מפני הפללה עצמית. הטיעון השני של המדינה: ס' 47ב' לפקודת הראיות, מדובר לא רק בסמכות מרפאת אלא סמכות לכתחילית. גם ביחס למסמכים בעלי פוטנציאל מפליל ביהמ"ש צריך לבדוק האם החשוד צריך למסור אותם לרשויות החקירה ולתביעה, תוך קביעת סייגים לגבי השימוש בהם (חיסיון שימוש). ביהמ"ש קבע שאין צורך להכריע לגבי הטענה הראשונה כי גם אם יש לו זכות שתיקה היא לא חלה ביחס למסמכים. הסיבה לכך שלא מחילים את זכות השתיקה על מסמכים הם שאין את הסיבות לזכות שתיקה בתשאול. המטרה שלה היא תמריץ שלילי לחוקרים להפעיל אמצעים פסולים בחקירה, וזה לא קיים לגבי מסמכים. גם אין חשש מפני הרשעות שווא כי הנחקר יפליל את עצמו. הזכות שיניחו לך לעצמך נפגעת פחות כשמדובר במסמך. אם מפתור את החשוד מהצורך למסור מסמכים באופן גורף הוא יהפוך ל"עיר מקלט" למסמכים.
ביקורת על פסה"ד – חזקת החפות של החשוד נפגעת, אמרנו שאם המדינה רוצה לשלול חירות היא צריכה לעשות את זה בעצמה והחשוד לא צריך לעזור לה.
בקלקותה היה הבדל בין מסמכים שחובה להכין ע"פ דין למסמכים פרטיים. כאן ההבחנה היא בין מסמכים ציבוריים – שהכין גוף אובייקטיבי כמו בנק – לפרטיים. ביה"מש מצמצם עוד יותר את התחולה של החיסיון, רק על מסמכים שהחשוד יצר בעצמו / אישזהו פרט יצר. יש פה תהליך, לדעתה בסוף רק הדברים הכי פרטיים יהיו תחת החסיון.
ביהמ"ש בוחן את החיסיון מפני הפללה עצמית במסמכים בשני שלבים – יברור את המסמכים שיש בהן פוטנציאל הפללה ובשלב השני ישקול הענקת חיסיון שימוש – החיסיון מוסר אבל לא לשימוש ישיר. אנחנו בשלב החקירה אז המשטרה יודעת מה יש בהם. השופט לוי, בפס"ד שביטל את הלכת קינזי, קבע שהתפקיד של חיסיון הוא בדיעבד.
חיסיון עסקה – אם עד מוסר דברים מפלילים יהיה לו חיסיון - גם בארה"ב המודל הזה ננטש כי זה היווה תמריץ מוגזם לעדים. לכן עברו לחיסיון שימוש לרבות שימוש עקיף (פירות הראיות פסולים).
ראיות לא מילוליות
בדיקות שהחשוד מתבקש לעבור, כמו טביעות אצבעות, זיהוי סמים.
פס"ד חורי – סירוב לבדיקת שרידי סם. פס"ד כרים – סירוב להשתתף במסדר זיהוי. ביהמ"ש קבע שהחיסיון מפני הפללה עצמית לא חל. זה לא אומר שהחשוד לא רשאי לסרב, אבל רק מטעמים אחרים, למשל אם מדובר בבדיקות חודרניות.
ויתור על החיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה
הבעלים של החיסיון הוא האדם עצמו. אם הוא רוצה לעשות שימוש הוא חייב לעמוד על זה לפני שהוא נותן את התשובה המפלילה, אחרת זה ויתור מכללא על החיסיון. בחקירה במשטרה, או בהודאת חוץ, אם הופעלו עליו אמצעים פסולים החיסיון יעמוד.
יש הוראות חוק ספציפיות שקובעות חריגים לחיסיון מפני הפללה עצמית
ס' 30(ב) לפק' פשיטת הרגל וס' כלשהו לחוק החברות – פושט הרגל חייב לענות על כל שאלה לרבות שאלות מפלילות, כיוון שזאת לא חקירה פלילית אלא המטרה היא לאתר נכסים. בחברות הרעיון דומה.
הכירסום הקטגורי בזכות השתיקה
לפני שנחקק ס' 162 לחסד“פ, מימוש זכות השתיקה ע"י הנאשם היתה עם אפקט ראייתי מסויים - טענות התביעה נותרו ללא מענה מלא. השתיקה לא היתה מקור עצמאי להפללה. לאחר ס' 162, השתיקה עצמה מפלילה כיוון שהיא תוספת ראייתית. היא יכולה אפילו להיות תוספת ראייתית לסיוע, למעט חוק הגנת ילים.
בשלב החקירה, לשתיקה יש מחיר ראייתי קל יותר – יכולה להוות דבר לחיזוק בלבד. למה? יש חשש שהחוקרים יפעילו אמצעים פסולים ולכן מחזקים את זכות השתיקה.
ס' 152ג' לחסד"פ – אם נאשם רוצה להעלות טענת אליבי הוא חייב לעשות את זה בשלב ההקראה. זה תמריץ למסור את הטענה. הסיבה היא לתת לתביעה זמן להערך.
ס' 152ב' חסד"פ – הימנעות הנאשם מלהשיב לאישום בשלב ההקראה יכולה לשמש לחיזוק. פרקטית זה כמעט לא רלוונטי כי הנאשם תמיד משיב לאשמה, גם אם הוא כופר.
חסיונות מקצועיים
מה שמשותף להם - הגנה על מרקם יחסים מקצועי. מדובר על יחסי אמון בין נותן השירות למקבלו. הסודיות היא תנאי הכרחי למתן השירות הזה. שירות שהחברה תופסת כחיוני. למשל אין חיסיון על רופא אלטרנטיבי כי זה לא נתפס כחיוני.
חיסיון עו"ד לקוח – ס' 48 לפק' הראיות
זה חיסיון מוחלט. ביהמ"ש יכול להתערב ולקבוע האם מידע נופל או לא בגדר החיסיון. ביהמ"ש לא יכול לכפות על עו"ד להעיד. חל בכל הליך פלילי או אזרחי, בכל שלב של החקירה ובפני כל גוף חוקר.
שיקולי מדיניות – זהו החיסיון הותיק ביותר בעולם המשפט האנגלו-אמריקאי. בהמשך הדורות הועלו הצדקות שונות.
היסטורית:
-
נובע מהאתיקה של עו"ד
-
להגן על כבוד האדם ועל הפרטיות שלו, זה משמר את החיסיון מפני הפללה עצמית שקשור לכבוד האדם
מודרנית – תועלתנית
-
חיוני לניהול הצדק בחברה
-
רוצים שהנאשם יקבל את ההגנה המיטבית ולשם כך הוא צריך קבל את כל המידע (במיוחד במודל אדברסרי)
-
היפרלקסיס – יותר מידי משפט. ההשלכות של התופעה היא שקשה לאנשים להתמצא במשפט. צריך עו"ד לכל דבר. אנחנו רוצים שהאדם יתיעץ עם עוה"ד כדי לזהות את קו הגבול בין חוקי ללא חוקי.
-
-
מבטיח דיוק גבוה יותר בהרשעות – ורש היוועצות אפקטיבים עם עו"ד
שיקול נגד- פגיעה בחקר האמת במקרה הקונקרטי.
אז למה חיסיון כה מוחלט? בגלל המעמד החזק של עו"ד בזירה המשפטית. בישראל אפילו מרחיבים את היקף התחולה של החיסיון.
התשתית הנורמטיבית
ס' 48 אומר שעו"ד רשאי שלא לענות, אין חובה עליו שלא להפר את החיסיון. אבל צריך לקרוא את זה ביחס עם ס' 90 לחוק לשכת עוה"ד – עוה"ד לא רשאי לגלות אלא אם הלקוח ויתר על החסינות. ס' 90 הוא חובת סודיות ולא חיסיון, לכן קוראים אותם ביחד ופרקטית זה חיסיון. בעל החיסיון הוא הלקוח והנהנה הוא העו"ד. רק ללקוח מותר לבטל את החיסיון ובאופן פורמלי עוה"ד אינו צד לסכסוך בכל הקשור לזימונו להעיד.
הלקוח ע"פ פס"ד גוזלן הוא לא זה שמממן את שכר הטירחה אלא זה שמיוצג בפועל. במקרה זה היה כתב אישום נגד שבו על הצתה של חנות מכולת. על פי כתב האישום הוא הזמין את ההצתה מאדם אחר. הוא הבטיח שאם יתפסו אותו הוא יממן לו עו"ד. הוא באמת נעצר והוא באמת עשה את זה. התביעה במשפט של שבו זימנה את גוזלן להעיד. עלתה שאלה האם שבו הוא הלקוח שלה.
הויתור על החיסיון – רק ע"י הלקוח. יכול להעשות באופן מפורש או מכללא. למשל, כאשר הלקוח תובע את עו"ד על רשלנות מקצועית זה ויתור מכללא (אחרת העו”ד לא יוכל להתגונן).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה