אפוטרופסות על האשה
מדובר במוסד שמיועד לנשים שעומדות שמפטית בזכות עצמן – לא כפופות למרות האב או הבעל. הן לא קטינות, כי היה אפוט' על הקטין. אשה לעולם לא תהיה בת כשרות משפטית מלאה, כי יש עליה אפוט' אם אין לה מרות. זה בעקרון מוסד לכל החיים. האפוט' המקורית קבעה שנשים תהינה כפופות לאפוט' של יורשיהן ע"פ דין. זה אומר שהאפוט' הוא זה שיש לו אינטרס ישיר ברכוש שלה. זה אומר שהוא רוצה להגביל הוצאות... האשה יכולה לערוך צוואה אבל היא צריכה את אישור האפוט'. הדאגה העיקרית היתה לאפוט'. כמובן שהוא תמיד היה זכר בגיר בן חורין רומי. היה יכול להיות כפוף למרות.
מדוע צריך אפוט'? גאיוס (זה מהספר) הסביר שזה בגלל שהנשים הן קלות דעת. לאחר מכן הוא תיקן את עצמו והסביר יותר בפירוט מדוע הנשים הן שבריריות. הטיעון הוא אותו אחד כמו אפוט' על הקטין – מוודאים שהאשה לא תזיק לעצמה.
דרכי מינוי אפוט': המונח הרומי הוא TUTOR.
אפוט' ע"פ דין – הקרוב ביותר מצד האב (מצד האם רק אם הפרטור מאפשר). אם אין קרובים ביותר מצד האב או אם היא בוטלה, עוברים לחברי החמולה היותר רחוקים. יכולים להיות כמה במקביל – למשל כל האחים ביחד.
אפוט' ע"פ צוואה – מי שהיה בעל המרות יכול לקבוע. אפשר לבחור גם כמה.
מינוי ע"י נושא משרה – אם אין ע"פ דין או צוואה.
אופציית האפוט' – מינוי שפתוח רק לנשים שהיו נשואות בנישואי מרות. לבעל יש אפשרות לתת לאלמנתו לבחור לעצמה אפוט', מספר מוגבל או בלתי מוגבל של פעמים. זה נראה על היחלשות המוסד.
החלפת אפוט' יכולה להיות בהסכמתם. אפוט' ע"פ דין יכולים לבקש להשתחרר אם זה מעיק עליהם.
אם האפוט' לא נמצא, והאשה צריכה את אישורו, היא פונה לפרטור שימנה לה אפוט' אחר, בד"כ לא במקרה של אפוט' ע"פ דין. היא יכולה לבקש מהפרטור למנות אפוט' למקרה מסויים אם היא זקוקה בדחיפות לאישור. למשל, אם היא רשומה כיורשת, וצריכה לקבל תוך 60/100 יום את הירושה אחרת תופסים לה את המקום. אם האפוט' לא זמין ויש לחץ זמן, הפרטור היה ממנה לה אפוט' לעניין הספציפי הזה.
סמכויות האפוט' – AUTORITAS – הסכמה לאשר. האשה יכולה לעשות עסקאות ללא אישור האפוט' אלא שלעקאות מסויימות היא תהיה זקוקה לאישורו. בעיקר כאשר יש משמעות כספית. היא זקוקה לו בשביל כל הליך משפטי, בשביל ליטול על עמצה התחייבויות. בעיקר היא צריכה ע"מ לעשות עסקאות ע"פ דין אזרחי רומא – לערוך צוואה, לקבל ירושה – כי עזבון יכול להיות שלילי. היא לא יכולה ליצור נדוניה ללא הסכמתו. כל ויתור על זכויות דורש אישור. היא לא יכלה לתת קבלות פיקטיביות ללא אישור.
החלשות מוסד האפוט' באה לידי ביטוי בכך שאם הוא לא רצה לתת לה אישור היא יכולה לפנות לפרטור. בהתחלה זה היה רק על אפוט' שאינם ע"פ דין ובהמשך הוא היה יכול ללחוץ גם על האפוט' ע"פ דין.
פקיעת האפוט':
כאשר האשה מתה
שינוי במעמד האישי – נישואי מרות. כאמור זה דורש את הכמת האפוט'; אימוץ; שבי; אבדן האזרחות בשל עונש, למשל על ניאוף.
חוקי אוגוסטוס רצו לעודד נישואין וילודה. במסגרת חבילת ההטבות לנשים שילדו 3 ילדים (לאשה חופשיה) או 4 (לשפחה משוחררת), נכלל גם שחרור מאפוטרופסות.
דיני חפצים
RES זה חפץ, כמו ריאלי. הכוונה לכל אינטרס כלכלי ערל ערך כספי המוגן ע"י החוק, כלומר לא רק דברים מוחשיים, אלא גם דברים כמו חוב וזכות מעבר.
חלוקות עיקריות – נמצא בסילבוס.
אלה שניתן להעביר עליהם בעלות – IN COMMERCIO ואלה שלא EXTRA COMMERCIO. מה לא? למשל אוויר, ים, נמל, כביש, איגוד, עיר. יש גם חפצים שלא שייכים לאיש. אלה בעיקר היו חפצים מקודשים – תחת הדין האלוהי, מקדשים, קברים ודברים שקודשו כמו חומות העיר.
מוחשיים – CORPORALES ולא מוחשיים.
מטלטלין MOBILES ומקרקעין SOLI
DIVISIBILIS – ניתנים לחלוקה ולא ניתנים לחלוקה
נכס יסוד ונכס שאינו נכס יסוד.
חפצים יכולים לנבוע משני סוגים של זכויות – זכויות ריאליות וזכויות פרסונליות. זכות ריאלית IUS IN REM – תקפה כלפי כולם. זכות פרסונלית - - כלפי אדם או קבוצת אנשים מסוימת. התפיסה המשפטית הרומית היתה של תביעה כלפי החפץ או תביעה כלפי האדם. התביעה כלפי החפץ – אי אפשר לתבוע אדם מסויים אלא את כל מי שמפריע לי בבעלות על החפץ. זה יכול להיות גנב או מי שקנה אותו מהגנב בתום לב או שלא בתום לב. ההבחנה ביניהן היא בעלת משמעות. אם תבעתי מישהו וזכיתי, זה היה בסכום כסף בד"כ, וכיוון שלא היתה משטרה היה צריך פשוט לבוא ולקחת. בגלל זה קשה להשיג ביצוע בעין. אבל, בתביעה ריאלית מותר לזוכה לקבוע בעצמו את ערכו של החפץ. זה איפשר את זה שהחפץ עצמו יוחזר ולא הכסף – כי הכסף היה "הערכה מופרזת".
כתוצאה מהתחייבות, לאדם שלא קיבל את החפץ יש רק זכות פרסונלית. ברגע שיש מערכת של חיובים, בשיטות משפט אחרות יש לאדם שלא קיבל גם זכות ריאלית בחפץ למרות שלא בוצעה המסירה. אם א' יכול לפרוע את החוב, זזה לא משנה אם ב' יגיש תביעה ריאלית או פרסונלית. אבל אם הוא לא יכול לפרוע, אם יש ל-ב' זכות פרסונלית בלבד הוא יצטרף לתור הנושים. בשיטת משפט אחרת הוא היה יכול לקחת את החפץ עצמו ושכל האחרים יחפשו...
זה רלוונטי גם כאשר לפני השלמת ההתחייבות א' מכר את החפץ לפני שהוא מסר אותו ל-ב', או שהחפץ נגנב וכו' וכו'.
יש עץ חלוקה של דיני החפצים בסילבוס.
חפצים מתחלק לחיובים וקניין. קניין מתחלק לבעלות, חזקה, בעלות בוניטרית וזכויות בנכס הזולת
בעלות – זכות רלטיבית להנות מהקניין, בדרך שלא תפגע בזכויות אחרים. המדינה רשאית להתערב. זכויות יכולות להיות מוגבלות גם בשל כך שיש זכויות שמוקנות לצד ג, למשל זכות מעבר. יש הגבלה נוספת לגבי דרכי העברת הבעלות – תלוי בסוג הנכס, ראינו כבר לגבי נכסי יסוד.
הבעלות המוחלטת נקראית "הבעלות ע" הדין של אזרחי רומא" אז ברור שרק אזרח רומי יכול להנות מדרגת בעלות כזאת – או מי שאיננו אזרח רומי אבל נהנה מזכות המסחר. לגבי מקרקעין הזכות הזאת יכולה להיות מיושמת רק על קרקעות באיטליה.
הבעלות הבוניטרית – באה להעמיק בעלות בעקבות קיומו של פגם פורמלי שנובע מדרך רכישת בעלות לא כשרה. אן אדם מעביר בעלות בחפץ יסוד שלא ע"פ הנוהל זה פגם פורמלי. להבדיל מפגם מהותי, למשל לקנות חפץ מגנב. במילים אחרות היא באה להכשיר את הפגם הפורמלי. נכסי יסוד הם קרקעות, בהמות משא, עבדים. כמו שהוא הסביר לגבי הסעד של הפרטור. בעלות בוניטרית היא יותר חלשה, ותהפוך לבעלות מלאה כתוצאה ממוסד החזקה לזמן ממושך. או אומר שאם מישהו מחזיק את החפץ בתנאים מסויימים, למשל תום לב, במשך שנה במטלטלין ושנתיים במקרקעין, הוא הופך לשלו. מה קורה אם הבעלים הקודם מסלק את הבעלים המוניטריים מהקרקע בכח? למנושל לא עוזרת טענת ההגנה של הפרטור, כי הוא לא על הקרקע. הסעד הוא צו מניעה – INJUNCTION. זה צו להחזרת המצב לקדומותו מבלי לקבוע עמדה של השלטונות בסוגיית הבעלות. אגב זה בדיוק ככה במשפט האנגלי. מבחינה חברתית, המטרה כאן היא למנוע עשיית דין עצמית – אם בעל זכות הקניין מאמין שהיא שלו שילך לביהמ"ש. צו מניעה נועד למנוע מאחרים להפריע לך בזכויותיך בתנאי שהזכות בקרקע היתה ברמה של חזקה והושגה לא באלימות, לא בהסתר ולא בהענקה מרצונו של המנשל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה