אפרתי נ' אוסטפלד
לפרקליטות יש שק"ד אם להגיש כתב אישום, ע"פ הנחיות פרקליט המחוז. יש 3 אמות מידה שמנחות את שק"ד. הפרקליטות דיווחה לעותר רק על אמת מידה אחת (בניגוד לתיק שהגישה בביהמ"ש).
תנאי להחלתן של הנחיות פנימיות הוא בהבאתן לידיעת המתענינים. הפרקליטות שמרה את ההנחיות בכוונה בסוד. כמובן שזה לא בסדר!
עפרן נ' מנהל מקרקעי ישראל
המנהל אינו חייב להקצות קרקעות לצרכי הקמת/הרחבת מפעלי תעשיה באמצעות מכרז. לעפרן יש מפעל שהוא רוצה להרחיב, אבל המנהל לא מוכן לתת לו קרקע בטענה שלא הושלמו תהליכי התכנון והבנייה באזור. לבסוף, הסכימו לתת לו קרקע, אבל ביקשו שיביא המלצה. הוא טרח והביא המלצה, וא החליטו שאם יהיה מכרז הם ירוויחו יותר כסף.
פסה"ד: בין כל החובות להפעלת שק"ד, רשות מנהלית שהוציאה הנחיות מנהליות חייבת, ככלל, לפעול על פיהן אלא אם יש הצדקה מיוחדת. בד"כ, פעולה בניגוד להנחיה מנהלית היא עילה לפסילה. הנחיה מנהלית מתקרבת ליצירת נורמה משפטית.
בנוסף, מוטלת על הרשות חובת הגינות, שהיא כמו חובת תו"ל, רק חזקה יותר.
במקרה זה, המנהל סטה מהמדיניות באופן לא הולם, לא פעל בהגינות וצריך להפוך את ההחלטה.
רומיאו נ' יוליה (סתם... רומיאו נ' המועצה המדעית)
רומיאו רוצה להיות רופא עיניים. הוא ניגש 5 פעמים לבחינה ברפואת עיניים ונכשל (אבל ממש ממש נכשל). עד 92 קביעת "נכשל" היתה ע"פ הממוצע, ומאז שינו את זה ל"מתחת 65". רומיאו טוען שלפני הבחינה ב-93 דיבר עם יו"ר נועצת רופאי העיניים והוא אמר לו שאם הוא יקבל 60 הוא יעבור, לכן כיוון את מאמציו להשגת 60 (קיבל 63).
פסה"ד:
זמיר (רוב): אין תשתית עובדתית לטענת העותר, וגם אם הוא צודק, אין הבדל בין "ללמוד בשביל לקבל 60" ל-65. האם אי פרסום ההחלטה מביא לביטולה? זוהי לא תקנה בת פועל תחיקתי ראשית כי היא לא תקנה, לא פורסמה ע"פ סמכות שבחוק/תקנה. האם יש חובה לפרסם הנחיות מנהליות? ההלכה בעבר היתה שרצוי אך כיום נראה שיש חובה.
היקף החובה - המקור לכך הוא ההלכה הפסוקה, וזו אינה משוכללת דיה. לא ראוי שתכלול את "כל ההנחיות". מה לגבי הנחיות בע"פ?
צורת הפרסום - אין חובה לפרסם ברשומות. צריך לפרסם באופן סביר, ע"פ העניין.
הפרת החובה - אינה מביאה בהכרח לביטול (רק במקרהשל בת-פועל תחיקתי).
במקרה זה, נראה שרומיאו למד ככל יכולתו ולא "בשביל לקבל 60". העותר לא נפגע מאי הפרסום, וביטול ה-65 יביא לכך שכל מי שנבחןבאותה שנה יקבל "עובר".
חשין (מיעוט): הוא קיבל 63 וזה נחשב "במקומותינו" ציון עובר, כל עוד המועצה לא פירסמה את החלטותיה.
החוק או התקנות בנושא לא מציינים מהו "נכשל". גם לא כתוב שיש לועדה סמכות להגדיר את המונח "נכשל". החלטת ה-65 היא שרירותית וע"מ שיהיה לה תוקף היא חייבת להיות מפורסמת (אגב, אני ניסיתי למצוא מה זה "נכשל" באוניברסיטה ולא מצאתי, אז חבל שחשין לא היה בדעת רוב, כי אותי הוא שיכנע!)
פרסום ההחלטה צריך שיעשה למי שעלול להפגע ממנה. כיוון שאם לא היתה את החלטת ה-65 העותר היה עובר, בהכרח הוא נפגע מאי-פרסום ההחלטה (טוב בזה הוא לא שכנע אותי).
לפרקליטות יש שק"ד אם להגיש כתב אישום, ע"פ הנחיות פרקליט המחוז. יש 3 אמות מידה שמנחות את שק"ד. הפרקליטות דיווחה לעותר רק על אמת מידה אחת (בניגוד לתיק שהגישה בביהמ"ש).
תנאי להחלתן של הנחיות פנימיות הוא בהבאתן לידיעת המתענינים. הפרקליטות שמרה את ההנחיות בכוונה בסוד. כמובן שזה לא בסדר!
עפרן נ' מנהל מקרקעי ישראל
המנהל אינו חייב להקצות קרקעות לצרכי הקמת/הרחבת מפעלי תעשיה באמצעות מכרז. לעפרן יש מפעל שהוא רוצה להרחיב, אבל המנהל לא מוכן לתת לו קרקע בטענה שלא הושלמו תהליכי התכנון והבנייה באזור. לבסוף, הסכימו לתת לו קרקע, אבל ביקשו שיביא המלצה. הוא טרח והביא המלצה, וא החליטו שאם יהיה מכרז הם ירוויחו יותר כסף.
פסה"ד: בין כל החובות להפעלת שק"ד, רשות מנהלית שהוציאה הנחיות מנהליות חייבת, ככלל, לפעול על פיהן אלא אם יש הצדקה מיוחדת. בד"כ, פעולה בניגוד להנחיה מנהלית היא עילה לפסילה. הנחיה מנהלית מתקרבת ליצירת נורמה משפטית.
בנוסף, מוטלת על הרשות חובת הגינות, שהיא כמו חובת תו"ל, רק חזקה יותר.
במקרה זה, המנהל סטה מהמדיניות באופן לא הולם, לא פעל בהגינות וצריך להפוך את ההחלטה.
רומיאו נ' יוליה (סתם... רומיאו נ' המועצה המדעית)
רומיאו רוצה להיות רופא עיניים. הוא ניגש 5 פעמים לבחינה ברפואת עיניים ונכשל (אבל ממש ממש נכשל). עד 92 קביעת "נכשל" היתה ע"פ הממוצע, ומאז שינו את זה ל"מתחת 65". רומיאו טוען שלפני הבחינה ב-93 דיבר עם יו"ר נועצת רופאי העיניים והוא אמר לו שאם הוא יקבל 60 הוא יעבור, לכן כיוון את מאמציו להשגת 60 (קיבל 63).
פסה"ד:
זמיר (רוב): אין תשתית עובדתית לטענת העותר, וגם אם הוא צודק, אין הבדל בין "ללמוד בשביל לקבל 60" ל-65. האם אי פרסום ההחלטה מביא לביטולה? זוהי לא תקנה בת פועל תחיקתי ראשית כי היא לא תקנה, לא פורסמה ע"פ סמכות שבחוק/תקנה. האם יש חובה לפרסם הנחיות מנהליות? ההלכה בעבר היתה שרצוי אך כיום נראה שיש חובה.
היקף החובה - המקור לכך הוא ההלכה הפסוקה, וזו אינה משוכללת דיה. לא ראוי שתכלול את "כל ההנחיות". מה לגבי הנחיות בע"פ?
צורת הפרסום - אין חובה לפרסם ברשומות. צריך לפרסם באופן סביר, ע"פ העניין.
הפרת החובה - אינה מביאה בהכרח לביטול (רק במקרהשל בת-פועל תחיקתי).
במקרה זה, נראה שרומיאו למד ככל יכולתו ולא "בשביל לקבל 60". העותר לא נפגע מאי הפרסום, וביטול ה-65 יביא לכך שכל מי שנבחןבאותה שנה יקבל "עובר".
חשין (מיעוט): הוא קיבל 63 וזה נחשב "במקומותינו" ציון עובר, כל עוד המועצה לא פירסמה את החלטותיה.
החוק או התקנות בנושא לא מציינים מהו "נכשל". גם לא כתוב שיש לועדה סמכות להגדיר את המונח "נכשל". החלטת ה-65 היא שרירותית וע"מ שיהיה לה תוקף היא חייבת להיות מפורסמת (אגב, אני ניסיתי למצוא מה זה "נכשל" באוניברסיטה ולא מצאתי, אז חבל שחשין לא היה בדעת רוב, כי אותי הוא שיכנע!)
פרסום ההחלטה צריך שיעשה למי שעלול להפגע ממנה. כיוון שאם לא היתה את החלטת ה-65 העותר היה עובר, בהכרח הוא נפגע מאי-פרסום ההחלטה (טוב בזה הוא לא שכנע אותי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה