MORAL HAZARD – כאשר בעלי המניות מהמרים בכספי הנושים. הנושים מנסים להתגונן מפני דילול הזכויות שלהם ע"י בעלי המניות, והרמת המסך זה חלק מההתגוננות.
עקרון הרמת המסך אומר שבתנאים מסויימים ביהמ"ש יראה את החברה ואת בעלי המניות שלה כיחידה אחת, כך שהנושים יכולים לתבוע גם את בעלי המניות. הס' שמסדיר את הרמת המסך הוא 6. קיפוח בלשון הס' – הגדלת הסיכון.
הרמת מסך היא תרופה לנושים כנגד האפשרות שבעלי המניות יגדילו את הסיכון או את ההפסד שחל עליהם, כיוון שיש להם שליטה בחברה.
לא תמיד צריך להגן על הנושים. צריך להגן עליהם רק כאשר מדללים את זכויותיהם, לא כאשר מדובר בסיכון שהנושה ידע וראה – הוא תמחר אותו ולכן כבר פיצה את עצמו. לכן אחת ההבחנות היא בין לווים מוקדמים למאוחרים – המאוחרים יותר ידעו למה הם נכנסים. בנוסף, יש הבחנה בין נושים גדולים שבאמת יכולים לבדוק את מצב החברה (בנק) לבין נושים קטנים (עובדים, צרכנים), שגם אין להם מידע וגם לא יכולים לפצות את עצמם על הסיכון. חייבים לבדוק כל מקרה לגופו.
כדי לעשות הרמת מסך צריך שיהיה משהו בלתי צפוי ואישזהו יסוד נפשי.
פעם הרמת המסך היתה נגד כל בעלי המניות. היום זה רק נגד בעלי השליטה – כלי נגד זה שפעל בניגוד לדין.
דילול זכויות
יש 3 סוגים ואפשר לשלב:
הברחת נכסים/ערבוב נכסים – נניח שיש חברה קבלנית שבונה דירות. ע"מ לקבל הלוואה הם מראים שהם שמים כסף בחברה. הבנק מוכן לתת הלוואה כי יש לנושים קדימות והוא לא מאד מודאג. שווי המניות שווה להפרש נכסים פחות התחייבויות קבועות. אחרי שהחברה הקבלנית קיבלה את ההלוואה היא מחלקת דיבידנדים. זה מגדיל את הסיכון של הבנק. זה די שכיח בישראל ודי פרימיטיבי. לכן אסור לחלק דיבידנים שלא מהרווח.
הגדלת הסיכון העסקי – נניח שהבנק בודק באיזה עסק מדובר כאשר הוא נותן את ההלוואה. ככה הוא יודע מה הסיכון. למשל, הבנק משקיע באורנג' ואז היא מחליטה שהיא רוצה להפוך לשירות קווי. לא בטוח שזה עילה להרמת המסך, תלוי בנסיבות. אבל, בזמן מתן ההלוואה הבנק יכול לקבוע שלגבי פעולה שחורגת ממהלך העסקים הרגיל צריך לקבל את אישור הבנק. אחרת זאת הפרה יסודית, פרעון מיידי של ההלוואה.
הגדלת יחס המינוף – אחת הדרכים להגדיל את הסיכון היא לקחת עוד הלוואות. הריבית שידרוש הבנק השני היא בד"כ יותר גבוהה. על החברה יש נטל יותר גדול של חובות. זה מגדיל את הסיכון לחדלות פרעון וגם מביא לחלוקה של כרית הביטחון בין הנושים. אותו דבר אם החברה מגדילה דרסטית את כמות העובדים. מדד הסיכון הזה נקרא יחס מינוך – הלוואות/מניות. נקרא גם הון עצמי.
סיכון בלתי סביר הוא אחת מ-3 הדרכים. הכוונה היא להגדלה משמעותית של סיכוני חדלות הפרעון.
מרימים את המסך רק על מי שהיה מודע לכך שמדובר בסיכון בלתי סביר.
במצבים כאלה, אם יש חדלות פרעון, מאפשרים לנושים לתבוע לא רק את החברה אלא גם את בעלי המניות. כל הרמת מסך היא ספציפית. זה הגיוני כי בעלי המניות האלה אחראים לכך שהגענו לחדלות פרעון. התקווה היא שאם בעלי המניות יודעים מראש שזאת אופציה הם לא יעשו שטויות.
זה מתחיל להיות מסובך כאשר מיישמים.
דוגמה לא מסובכת – מקים חברות סדרתי. מדובר באדם שמקים חברה ועושה את כל הפעילות באשראי. כל הצ'קים חוזרים והמאנייק מקים חברה חדשה. באינטואיציה זאת פשוט גניבה.
דוגמה חצי מסובכת – בעלי המניות הזרימו חלק מהכסף בצורה של הלוואות (נקרא הלוואת בעלים). החברה עוד לא בפשיטת רגל, והבעלים לוקחים החזר הלוואה. הם הגדילו את הסיכון אבל הבנק ידע מראש. אבל אם זה קורה מיד לפני שהחברה נופלת? כנראה שהם ידעו שהחברה בקשיים. יש פה חוסר ת"ל.
הדוגמה הכי מסובכת – הצלת העץ הבוער. יש עסק כושל והבעלים עושים את הדבר הכי טבעי – להסתיר את זה. מבחינה חברתית רוצים להגן על זה, אלא אם כן כבר "ברור" שהעסק קורס. למערכת המשפט יש אינטרס שאנשים ינסו להציל, כי בד"כ זה מצליח. רוב השופטים ערים לנק' הזאת.
תרגיל - המשך מבוא מושגי
ערך נקוב (ע"נ)
ס' 34א' אומר שבעלי המניות של החברה יכולים להחליט שי ע"נ, ואז צריך לייחס אותו לכל המניוץ. ס' 34ב' אומר שאם יש ע"נ צריך לשרום אותו בתקנון, בהון הרשום. יש חופש גיוון בע"נ, מלבד לחברה ציבורית. ס' 306ב' אומר שידיבדנד מחולק ע"פ ע"נ (ניתן להתנות על הס') = הזכויות ההוניות של החברה הן פני ע"נ. להזכרינו, זכויות הצבעה הן פר מנייה (ס' 82ג'). פיצול הזכויות ההוניות מזכויות ההצבעה - יש בזה משהו לא הגיוני אבל יש מקרים בהם נרצה לעשות זאת.
ס' 35ב' - הגבלת אחריות - בעלי המניות אחראים לפרעון הע"נ. זה רלוונטי לחברות פרטיות, כי כאשר החברה בבורסה המנייה כבר נפרעה. אם החברה מדילה לחדלות פרעון, בעלי המניות צריכים לשלםץ לכן אמרנו שע"מ להנות מאחריות מוגבלת צריך לשלם את הע"נ.
ע"מ להעריך את הסיכון היחסי שהנושה לוקח על עצמו כשהוא רוצה להתקשר עם החברה - הוא בודק את ההון המונפק (שזה כמה כסף התחייבו להכניס לקופה שלה).
הע"נ זה הון בעלים. הון עצמי הוא "כרית ביטחון" של הנושים". הון עצמי = ע"נ ששולם עבורו+פרמייה. אין קשר כלכלי בין הע"נ של מנייה לבין שווי כלכלי שלה. בעלי מניות עינם רשאים להחזיר את הע"נ כדיבידנד - הנושים יכולים להסתמך עליו. זה מאפשר לנושים להעריך את הסיכון ולהשוות בין חברות.
הגבלת אחריות
מה קורה כאשר החברה לא יכולה לשלם?חברה יכולהל קבוע בתקנון שאחריות בעלי המניות מוגבלת ורוב החברות עושות זאת. את ההסדר הזה אפשר לחקות באמצעים חוזיים. חוזה NON RECOURSE - כאשר הבטוחה היחידה שיש למלווה הוא הנכס צמו. אפשר גם לקנות ביטוח.
אחריות מוגבלתמאפשרת מעין חסינות נזיקית. היא מחצינה את הסיכונים מבעלי המניות אל הנושים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה