המאמר של סינגר
זה המאמר על מפעל הפלדה שנסגר. סינגר מייחס חשיבות לתפיסת הקניין – הוא מראה איך יש לשאלה הזאת תוצאות בשטח. הוא מדגים איך החשיבה הבלקסטוניאנית של השופט הובילה לתוצאה. זה כשלעצמו לא אומר שהשופט טעה, אלא שהוא עשה לעצמו חיים קלים מידי. העובדה שלצד אחד היתה את טענת "אני הבעלים" מנעה את הדיון בשאלות הנכונות לדעתו.
הסתמכות – סינגר אומר שהסתמכות היא מוסד מוכר במשפט ואפשר להרחיב אותו גם לכאן. מה התוקף של הטענה הזאת? לא כל הסתמכות אנחנו רוצים לעודד. גם בדיני חוזים אנחנו לא רוצים לעודד הסתמכות מקסימלית. טענת הסתמכות היא חלשה מבחינה משפטית גם אם מבחינה רטורית משתמשים בה הרבה. היא רק מזיזה את הדיון – להראות הסתמכות עובדתית לא צריך להכריע בשאלה המשפטית. הדיון הוא האם אנחנו רוצים לעודד את ההסתמכות או לא. שני הצדדים כאן "הסתמכו".
תלות של צדדים חלשים – סינגר מגלה אמפתיה לעובדים ולתלות שהם פיתחו בבעלי ההון. נניח שראוי שהמשפט יגן על צדדים חלשים. סינגר לא מתמודד עם שתי שאלות שנדון בהן בהמשך – 1. תוצאה סופית – הגנה על החלשים בטווח הזמן הקצר עלולה להביא דווקא לפגיעה בהם, צריך לוודא שהנורמה שנקבע תעזור לצדדים חלשים. סינגר לא מספיק בודק את השאלה הזאת. 2. אמצעים מתאימים – האם ראוי להטיל את הנטל של הצדדים החלשים על הצדדים החזקים האלה? האם מדובר באמצעי ראוי?
ערבות הדדית ויחסי אמון ארוכי טווח – זה הטיעון החזק ביותר של סינגר. הקניין כמערכת שמחלת זכאויות יכול וראוי שייצור מצע לשת"פ בינאישי ארוך טווח. סינגר אומר שגם ביחסי מפעל עובדים יש לשני הצדדים אינטרס להפוך את היחסים ליחסי שת"פ ואמון, שבהם נרצה לעודד הסתמכות. נרצה לעודד עובדים להשקיע במפעל מעצמם בצורה שרציונלית רק אם יש להם ביטחון תעסוקתי ארוך טווח. יש עסקאות שמשתלמות רק תחת תנאים מסויימים. זאת הצדקה אינסטרומנטלית לשת"פ ארוך טווח - הוא אמצעי להשגת רווחה מצרפית. אפשר גם לטעון שקניין כמצע לשת"פ ארוך טווח הוא טוב כשלעצמו -טענה אינטרינזית. זה בהנחה ששיתוף הוא ערך חשוב וצריך ליישם אותו בהקשר הספציפי.
זכויות קניין הן נזילות, יכולות להווצר ולהשתנות – יכול להיות שיתוף בזכויות (SHARING) ויכול להיות מעבר של הזכויות (SHIFTING). לדעת דגן SHIFTING זה בעייתי. SHARING אומר שצריך לבנות מוסדות קניינים של שת"פ אקס אנטה, זה אומר שחלק מהזכויות אינן צמודות לאישיות של הבעלים. דוגמה אחת של זה היא הלכת השיתוף בין בני זוג. זאת בהנחה שאנחנו מסכימים עם הנקודה הקודמת – שזה רעיון טוב. SHIFTING אומר שאקס פוסט אד הוק, ולא ע"י שינוי הכללים של המשפט, הזכאויות יזוזו על פי תחושת הצדק של השופטים. זה בעייתי מהמון סיבות: פוגע ביציבות ובוודאות, פוגע בחירות, בעייתי מנק' מבט של צדק חלוקתי. אם הכללים לא ברורים אנחנו תמיד נתדיין, ואז השחקנים החוזרים ינצחו. קשה לעקוב האם אנחנו באמת מגיעים לתוצאות ארוכות הטווח הנכונות.
מערכות יחסים – ראוי שמערכות יחסים שונות יזכו לקונפיגורציה קניינית שונה.
פס"ד MOORE – מור ניגש למרפאות של UCLA ונבדק למחלה קשה. הרופא הבין שהוא לא חולה אבל המשיך לקחת ממנו נוזלים בשביל מחקר רפואי. הוא תבע את הרופא על גזל. התביעה שלו נדחתה בעילת הזגל ועילת ע"ע, אבל אמרו לו שהוא יכול לתבוע על הפרת אמון. הבעיה שהוא צריך להראות נזק, ולא ממש היה לו. מתוך פסה"ד עלה שהשופטים סברו שהכרה בתביעה של מור תפתח שוק של איברים, והם חשבו שזה דבר נורא. לטענת דגן אין שום קשר בין הסוגייה של מור לבין שוק איברים. על מנת להבין שאין קשר צריך להתנתק מהתפיסה הבלקסטוניאנית של הקניין - אפשר להכיר בזכות של שליטה מפני לקיחה ולא להכיר ביכולת למכור את האיברים.
קלברזי ומלמד דיברו על כללי אי-עבירות. אנחנו נדון יותר בכלל אי-המירות לכסף. מתי ראוי שהמשפט ימנע מבני אדם להנזיל משאבים שאנחנו מכבדים את חזקתם בהם? יש מצבים בהם אסור אפילו לתת במתנה – למשל זכות הצבעה, אבל אנחנו נדון במצבים אחרים.
הדוגמאת לשוק איברים: איברים, ילדים, בייציות, פונדקאות, שירותי מין
בעד שוק איברים:
- חירות בחירה
- היצע מוגבל בלי שוק – שיקול אינסטרומנטלי לערך חיי אדם. במצב שבו אין סחר, הביקוש עולה על ההיצע. מדובר במצב של רגולציה של מחיר מקסימלי, כאשר המחיר המקסימלי הוא 0. התוצאה הצפויה של עודפי הביקוש מביאה לשוק שחור. בשוק שחור המחירים גבוהים יותר. מי שנפגע זה העניים. ההנחה היא שההיצע יהיה נמוך מידי, ואם אפשר יהיה להרוויח יהיו יותר איברים בשוק. הגדלת ההיצע מביאה להצלת חיי אדם.
- פיקוח מונע שוק שחור – אם נסדיר את השוק, המחירים ירדו.
נגד שוק איברים:
- שיקולים תועלתניים פשוטים – חשש מאיברים לקויים, חשש מכך שהצרכנים יהיו אלה שיכולים לשלם, חשש מתעשיית ביתור. יש תשובות – החשש מאיברים לקויים ניתן לפתרון ע"י רגולציה, החשש מביתור קטן כי נדרש שת"פ של מקצוענים. לגבי הנתרמים - השוק עובד ע"י יכולת לשלם, ויכולת לשלם אינה בהכרח מעידה על תועלת. זה אכן די מטריד לגבי איברים יחסית לאיך שזה מטריד לגבי מוצרים אחרים. אפשר לפתור את זה ע"י שוק שבו המכירה היא למדינה והמדינה מקצה את האיברים – לא בהכרח אפילו מוכרת, או שיש איזה מנגנון מתקן (למשל לתת תלושים לכליות). בעצם אין כזאת דיכטומיה בין שוק לרגולציה. כמעט אף פעם בחיים אין שוק חופשי.
- החצנות – ילד שיודע שכשהוא היה תינוק הוריו מכרו אותו נפגע מעצם עובדת המכירה. נניח שזה נכון, צריך לקחת את זה בחשבון בחישוב הרווחה המצרפית כלומר זה לא שיקול פטרנליסטי.
- פיתוח טכנולוגי- דורש פטרנליזם רך (רק כאשר אין מידע) - היה חוזה בין משפחה לפונדקאית וייטהד. וייטהד ילדה ולא רצתה להפרד מהתינוק. הטענה כנגד הסכמי פונדקאות הוא שנשים שנכנסות להסכם לא יודעות מה טוב להן באותו רגע ולכן לא צריך לכבד את ההסכמה שלהן בדיעבד. הן פעלות תחת לחץ כלכלי ולא מסוגלתו לתאר לעצמן את המחיר שהן לוקחות על עצמן. ויסמן אומר שהרבה הסכמות ניתנות תחת לחץ, אבל זאת לא תשובה מוצלחת כי זה לא אומר שאת כל ההסכמות צריך לכבד כשהן ניתנות תחת לחץ. כאן טענו שכיוון שוייטהד מעולם לא הרתה היא לא יכולה לשער את המשמעות של זה. לכן כדאי לעשות את החוזה עם מי שהיתה אם, היא תדע טוב יותר לתמחר. החוק לנשיאת יילודים בישראל ס' 2(3)(א) עושה את ההפך.
- שיקולי אישיות – ע"פ רדין. רדין אומרת שיותר ויותר דברים בעולם עוברים החפצה – הופכים להיות ברי חליפין. נק' הקצה של המהלך הזה הוא בעייתי, כי זה עולם פחות טוב. הסיבות לכך: תמונת האני תהיה יותר רזה מפני שיותר דברים יהפכו ל"שלי" במקום "חלק ממני"; אם אינטארקציות אנושיות הופכות לכאלה של תמורה שוקית הן פחות בעלות משמעות עבורנו. לכן רדין מזהירה מעצם השוקיזציה של המשאבים.
- אסור להפוך את העניים למחסן חלפים של העשירים – זה טענה מאד בעייתית בעיני דגן. הגבלה על מכירת איברים היא קרוב לוודאי מהלך רגרסיבי – היאפודעת יותר בעשירים מאשר בעניים. לכן שהו לא טיעון של צדק חלוקתי (זה יכול להיות טיעון אחר אבל צריך לשים לב שאנחנו פוגעים בעניים ומונעים מהם להרוויח כסף).
פס"ד משפחה חדשה – חשין מודה שלא ניתן להגן על האפלייה שהחוק יוצר מבחינה מוסרית.
דרך אחת להמשיג את פסה"ד: חוק הפונדקאות יוצר מוסד קנייני. הוא קובע מי רשאי להשתתף באותו מוסד קנייני. השאלה שמעלה פסה"ד היא מה קורה כאשר מוסד קנייני איננו אוניברסלי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה