מחוברים
השאלה היא האם מדובר במטלטל או במחובר, אלה ביטויים משפטיים ולא פיזיים. מחובר הוא מטלטל בעל תכונות מסויימות, ואז הוא נחשב לחלק בלתי נפרד מהמק'. החשיבות העיקרית של זה היא שהוא נמצא תחת בעלות בעל המק'. יש גם השלכות לענין חוק התכנון והבניה, מס שבח ועוד.
אז מה הופך מטלטל למחובר?
1. המבחן הפיזי – מופיע בטקסט. מה תוכנו?
מידת החיבור – כאשר אי אפשר להפריד את המחובר בלי להרוס אותו.
הקושי בהפרדה – רעיון מאד דומה.
טיב הנכס – כאשר ההפרדה "טבעית" למחובר. האם הנכס קיים ככזה במנותק מהמקרקעין (למשל רעף).
פס"ד שפלה נ' קאופר – פסה"ד המוביל בתחום, יש יציע שאינו פיזית מחובר אבל מאד קשה להזיז אותו.
מבחן הכוונה – לא מופיע בטקסט אך מופיע במשפט המשווה. ויסמן אומר שראוי כפרשנות להכניס את מבחן הכוונה. הדוגמאות שלו משכענות שהתמקדות במבחן הפיזי בלבד מביאה לתוצאות מוזרות. בית טרומי – מטלטל?! פיגומים – מקרקעין?! האמירה של ויסמן מאד מרחיקת לכת ודגן מסכים איתו, שהכוונה היא שקובעת ולא המבחן הפיזי, אפשר להוסיף ולהחסיר מהמבחן הפיזי.
הפסיקה משתמשת במילה "קבע" כעוגן קודטרינרי למבחן הכוונה. נוצר מתחם מאד רחב של אפשרויות פרשנותף כיוון שמפעילים שני מבחנים במקביל. זה פוגע בוודאות כי אנחנו מעדיפים הגדרות צרות. אבל במקרה זה ויסמן חושב שלא נכון ולא ראוי למשפטנים להיות פורמליסטים וצריך להתיחס לשיקולים בנורמטיביים שבבסיס המשפט. השיקולים האלה יכולים להשתנות ע"פ קטגוריית המקרים שבה אנו עוסקים.
ויסמן אומר שמה שיכריע יהיה התוצאות של הסיווג לגבי הזכויות המהותיות בנכסים הנדונים. מה זה אומר? אפשרות אחת להבין היא שזה נותן לשופטים שק"ד רחב בכל מקרה. הדרך של דגן להסביר את האמירה היא שמדובר בקטגוריות של מצבים. ההבחנה החשובה היא בין צדדים קרובים לרחוקים. הכוונה של האמירה של ויסמן היא שכאשר פותחים מרחב פרשנות לגיטימי רחב, זה לגבי הכלל שיחול על קטגוריות של מצבים. זאת הכרה בחשיבות שק"ד הנורמטיבי של שופטים בקביעת הכללים שיפרטו את ס' 12 (ולא בהכרעה של מקרים שייפלו תחת ס' 12).
אבל – גם לזה יש גבול. מלט יהיה מחובר, בלי קשר לכוונה.
ויסמן יוצר הבחנה חדה למבחן בין צדדים קרובים (קשר חוזי) לרחוקים. זה השלב השני של הטיעון של ויסמן, בעוד בשלב הראשון הוא התיחס ל"מחובר באשר הוא".
צדדים קרובים: צריך להשתמש במבחן הכוונה. דוגמאות:
חוזה למכר דירה – יש הרבה חפצים בדירה שקל להפריד, כמו מתגי חשמל, תריסים וברזים. עדיין אסור לבעל המקרקעין הקודם לקחת אותם כשהוא מוכר. אפשר להשתמש ב-ס' 12 או ע"פ סעיפי תו"ל, השלמה בנוהג החוזי או "אי התאמה בממכר".
אדם קונה מזגן תמורת משכון. כל עוד האדם חייב כסף לא נקרא לזה "מחובר". זה לא רק כדי להגן על המוכר אלא גם כדי להגן על קונים עתידיים (שהמחיר לא יעלה).
שוכר שחיבר חפץ לדירה – זה עדין מטלטלין.
כלומר – הכלל האם מדובר במחובר או במטלטל הוא ההקשר החברתי.
צדדים רחוקים:
בעל מטלטל מוכר מזגן לבעל מקרקעין (לא הכל שולם). בעל המק' מצמיד את המזגן ומוכר את הכל לצד ג'. מי זכאי למזגן? זה כמו דיני תחרות. תחרות היא "תאונה משפטית", אז נשאל מי מונע הנזק הטוב ביותר? במקרה זה, בעל המטלטלין יכול למנוע, כי הוא יכול להעלות את המחיר או לבקש משכון. הרוכש לא יכול לדעת שלא שולם עד הסוף, כי יש לו מלא דברים בדירה שהוא רוכש.
יש בעל מק'. שוכר בעל מזגן מחבר אותו. הדירה נמכרה לצד ג'. למי שייך המזגן? רוכש מק' סביר אמור לבדוק את הדירה, הוא יודע שיש שם דייר ולכן יכול לשאול את השאלות הנכונות. לכן הוא המונע הזול יותר, לכן המזגן יישאר אצל השוכר.
יש בעל מק' שיש לו מזגן. המק' משועבד לבנק. יש שתי וריאציות לדוגמה – קודם נקנה המזגן (התמורה לא שולמה) ואז נלקחה המשכתנא או להפך. אם המשכנתא נלקחה לפני חיבור המזגן היא לא כוללת אותו, ואם אחרי – היא כן כוללת. ביקורת על ויסמן - הבעיה עם מבחן המצב – פקידי הבנק לא בודקים אם יש מזגן או לא. מוכר המזגן לא יכול לדעת אם יש לבית משכנתא. הוא צריך להגן על עצמו בכל מקרה, לכן בכל מקרה הוא המונע הטוב יותר! העלות השולית על בעלי מטלטלין היא זניחה. הכלל של דגן הוא בעל משכנתא גובר על בעל מטלטל. המשפט האמריקאי בסיטואציה הזאת נותן מנגנון רישום וזה פותר את כל הבעיה.
לסיכום: צדדים קרובים – מבחן כוונה. צדדים רחוקים – מבחן המונע הזול. המבחנים מביאים לכללים מדוייקים ורמת וודאות משפטית גבוהה.
לגבי הפקעות: המטלטל לא ייחשב כמחובר
הורשה: המטלטל כן ייחשב מחובר
פס"ד לידאי – בני זוג מתגרשים, הקרקע שייכת להורי הבעל, למי שייך הבית? היא קיבלה פיצוי בערך של חצי מהבית בלי הקרקע. אין מקרה מובהק יותר של מחובר מאשר בית, לכן אין לאשה זכות קניין אלא זכות אובליגטורית. משמעות פסה"ד היא שהבעל יכול להעיף את אשתו מהבית באותו הרגע. היא יכולה להגיש תביעה, זה ייקח לה 7 שנים. דגן אומר – אם הצלחנו לפתור את בעיות בעלי המזגנים אז "לשון הסעיף" לא צריכה להיות תירוץ לתוצאות לא סבירות. ס' 12 אמנם לא מאפשר תוצאה אחרת, אבל יש את הלכת השיתוף והיה אפשר להגיד שזה גובר. הבחירה ביניהם היא נורמטיבית. לדעת דגן הלכת השיתוף תמיד צריכה לגבור.
ס' 14
מדוע ברדומילסקי היה מוצדק לשלול את הזכות של בעלת המקרקעין לצו מניעה ואילו בשלב היה ראוי לתת אותו?
חיים כהן בפס"ד רדו' עונה על השאלה – צריך להשוות בין הפגיעה בזכות הקניין, ובין ההתעמרות בכך שיינתן צו מניעה. האם חיים כהן צודק?
פס"ד שלב – הררי מואב רוצים לגבות את ההפרש בין הסיבוב של עקיפת החלקה ובין בניית הכביש דרך שטחם. שלב לא רוצים לשלם. יש פה מונופולין דו"צ. אבל זה לגיטימי להגן על האינטרס הכלכלי של הררי מואב. גם השימוש של שלב הוא לצרכים מסחריים. לנדוי מזכיר את "מעבר מחמת כורח", שהוא תנאי מכללא בעסקאות פיצול מקרקעין. זה לא פוגם במוחלטות הבעלות, כי זה נעשה בהסכמה.
מפס"ד שלב אפשר להבין זכות קניין ליברנטיאנית כללית – או רק בהקשרים מסחריים.
פס"ד רדומילסקי – שוכר רוצה למתוח כבל טלוויזיה באוויר מעל השטח של המשכיר. למה התעמרות? כי טלוויזיה היא "שירות פופולרי" שהציבור נהנה ממנו – זאת "זכות יסוד לטלוויזיה”... זאת הפעם היחידה שמישהו "ניצל לרעה" את ס' 14.
פס"ד רוקר – חילוקי הדיעות
אנגלרד – דעת מיעוט. הוא טוען ל"זה נהנה וזה לא חסר". תפיסה מוניסטית של קניין, גם אם שונה מזו של טירקל ושות'. מוניסטית זה אומר שיש זכות קניין אחת, וצריך לבדוק מה התוכן שלה.
טירקל, חשין, (מצא) – קניין כ"שרירות בעלים", יש לפרש את ס' 14 בצמצום. זכות הבעלות היא חזקה ומאוחדת.
ברק, (לוין, שטרסברג כהן) – אפשר לפרש את פסה"ד בשני אופנים. הראשון והלא מעניין והלא ראוי לדעת דגן: ברק רוצה ליצור מצב בו יהיה שק"ד שיפוטי רחב לשופטים בכל מקרה ולכן הוא משתמש בתו”ל. הבעיה בפרשנות הזאת היא שהיא לא מוצלחת מבחינה משפטית ולכן לא נשתמש בה. קריאה אחרת אומרת שזה אימוץ ראשון בביהמ"ש של תפיסת קניין ריאליסטית-פלורליסטית-ליברלית. ברק אומר ש"אין לראות בקניין אחדות מושגית", הוא מכיר בכך שמהמילה "קנין" כשלעצמה לא נובעות מסקנות. זכות הקניין היא לא טיעון נורמטיבי אלא הזמנה לדיון נורמטיבי – תפיסה ריאליסטית. הוא אומר שקניין משרת את ערך החירות והאישיות. יש חובות כחלק מזכות הקניין. קניין משרת גם ערכים ואינטרסים ציבוריים (זאת הנקודה הליברלית). תוכן זכות הקניין תלוי ב: אופי המשאב; מהות היחסים או ההקשר החברתי; עומק הפגיעה (אבל לדגעת דגן זה לא באמת שיקול). זה ביטוי לתפיסה הפלורליסטית.
הקורס הזה הולך לטעון שהמתח בין העמדה של טירקל וזאת של ברק הוא הבסיס להבנת דיני הקניין. בכל סוגיה נראה את המתח בין הגישה המוניסטית לפלורליסטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה