המשך ס' 6
ס' 6 החדש להבדיל מקודמו מבחין בין ה"מ לרעת הנושים לבין ה"מ לטובת הנושים. ס' 6(א) מדבר על טובת הנושים – אם נושה נפגע מדילול זכויות הוא יכול לתבוע את בעלי המניות. ס' 6(ב) מדבר על ה"מ לרעת הנושה (ולטובת בעלי המניות). נושים הם לאו דווקא מלווים אלא עובדים, ספקים, צרכנים וכו'. דוגמה: המנהל הפר את חובות האמון. באופן רגיל מי שיתבע אותו זה החברה. אבל יש נסיבות מיוחדות שבהן מי שירצה לתבוע הוא בעלי המניות. לא חייבים לעשות את זה בה"מ. אבל אם רוצים, אפשר. דוגמה נוספת: עובד חתם על הסכמי סודיות עם החברה. החברה פשטה רגל. בעלי המניות רוצים לאכוף את הסכמי הסודיות. בעבר ההסדר לטובת ולרעת הנושים היה זהה וזה לא היה טוב. תיקון מס' 3 הבהיר במפורש שצריכה להיות הפרדה, ושהעילות של דילול נושים רלוונטיות רק לטובת הנושים. ביהמ"ש הדגישו שה"מ לרעת הנושים תהיה במקרים יותר חריגים. אין פה קריטריונים ברורים אלא שק"ד ביהמ"ש.
אפשר גם לערבב – אם המנהלים הפרו חובות כלפי החברה ומי שנפגע זה הנושים. החברה כבר פשטה את הרגל, אין לנושים סיבה לתבוע. הם לא יכולים לתבוע את המנהלים ישירות בה"מ כי הנזק נעשה לחברה. עושים איחוד ישויות משפטיות של חברה-מנהלים וגם חברה-נושים. זה עוד לא קרה.
אי אפשר לעשות סוברוגציה כי אין הסדר מפורש.
+יש כל מיני סוגי נושים, האבחנות ביניהן נמצאות בסוף פרק ו' וצריך לדעת.
הדחיית חובות הנושים – ס' 6(ג). הס' מדבר על מצבים בהם בעלי המניות הם נושים. לא מטילים עליהם את האחריות לחובות החברה אבל דוחים את ההיפרעות שלהם בסוף. צריך שמראש יתקיימו העילות לה"מ. למשל פס"ד קריספי. נדון בזה בהמשך.
תנאי שחייבים להדגיש בה"מ – אחת הבעיות שמתעוררות היא האם זה חשוב אם החברה פשטה רגל או לא. אנשים התחילו לבקש ה"מ במקום לבקש פירוק. אי אפשר לעשות זה! ס' 6(א)(1)(ב) – היכולת של החברה לפרוע את חובותיה. אם החברה יכולה לפרוע את חובותיה, נושים לא יכולים לתבוע את בעלי המניות.
בשביל העבודה - תורת האורגנים – צריך לדעת ס' 53 ו-54. פעולות האורגן נחשבות כפעולות החברה. החברה היא החייבת המרכזית. כאשר האורגן האחראי אפשר להראותשכל יסודות העוולה/עבירה התקיימו באותו אדם, הוא עבריין והחברה עבריינית. אבל יש מקרים שבהם החברה עשתה את העוולה/עבירה אבל אנחנו לא יודעים מי עשה מה. החברה תהיה אחראית והאורגנים לא. בכל מקרה מדובר באחריות ישירה. בה"מ זה לא ככה, כי שם החברה היא החייב העיקרי, צריך קודם להוכיח שהיא אחראית ואז שהתקיימו תנאי ה”מ. אפשרי שתהיה הצדקה לאחריות אורגנים ולה"מ בו"ז, ובמקרה כזה עדיף תורת האורגנים.
אשכול חברות
עסקאות לא מאוזנות – החברה האם מתנהגת כפטרונית של החברה הבת, למשל הלוואות בעלים בלי ריבית או עם ריבית זניחה. התוצאה של עסקה לא מאוזנת היא שעושר זורם כלפי מטה בתוך הארגון. יכול להיות מצב הפוך בו חברת האם מנצלת את חברת הבת, למשל דואגת שתחלק לה דיבידנדים – העושר זורם כלפי מעלה. למה זה קורה? כי בעל השליטה דואג לחברה או כי האורגנים של החברות משותפים. זה בעייתי עבור בעלי המניות והנושים, שמסתמכים על סל הנכסים של החברה. עסקאות בין חברות שלא היינו רואים בין צדדים זרים נקראות יחסי קירבה. נשאלת השאלה האם במצבים של יחסי קרבה יש הצדקה לעשות ה"מ? האם מערכת המשפט תופסת את התופעה של יחסי קרבה כשלילית או חיובית? אין על זה תשובה. אבל עצם זה שאין חוק מיוחד אומר שהמחוקק אומר שאין יחס מיוחד.
תרגול – המשך תורת האורגנים
הרבה פעמים נושא משרה הוא גם בעל מניות וצריך לא להתבלבל בין ה"מ להטלת חבות נזיקית. הסעיפים שמטפלים באחריות אורגן הם 53 ו-54. חברה חבה במישרין בפעולה נזיקית של האורגן. אין בייחוס הפעולה לחברה להעניק חסינות נזיקית לאורגן המעוול. לא חייבים להרחיב את מעגל הנתבעים ע"י דיני הנזיקין.
פס"ד פנידר נ' קסטרו – תושב חו"ל קנה דירה. המתווך שהיה חבר שלו תיווך בינו ובין החברה שבבעלות החבר. נחתם חוזה אבל החברה פשטה רגל. ביהמ"ש קבע שהמתווך הפר את ס' 12 לחוק החוזים. עקרון תו"ל מרחיב את מעגל היריבויות לאנשים שאינם חתומים על החוזה.
פס"ד בריטייש קנדיאן – רוכשי דירות תובעים חברה ומנהלה על רשלנות. תובעים את המנהל בטענה שהוא התרשל בבניית הדירות. זה פס"ד מלפני חוה"ח. נקבע שאין לו חסינות ומותר לתבוע אותו.
בדיקת עוולת הרשלנות:
נזק – ליקוי בנייה
קש"ס – נגרם מהבנייה הלקויה
חוב"ז – מאיפה נובעת? כיוון שהמנהל היה גם קבלן מבצע אז יש חוב"ז. כלומר אלה נסיבות ספציפיות.
באיזה מקרים נוספים יש חוב"ז של אורגן כלפי הלקוח?
פס"ד מתיתיהו נ' שטיל – עסקת קומבינציה במקרקעין, החברה הקבלנית התרשלה ולא רשמה הערת אזהרה. תביעה בעילה חוזית – עצם העובדה שאין חתימה אישית של המנהל אומר "דרשני", אבל במקרה זה החתימה היתה עם החברה. כשאתה חותם עם חברה אתה יודע שאתה נכנס לעסק עם חברה בע"מ. לכן לא הוכרה עילה חוזית. תביעה בעילת רשלנות – נקבע הכלל לפיו לצורך ביסוס חוב"ז אישית של נושא משרה צריך שפעילותו תהיה מעבר לפעילות הרגילה של נושא המשרה. צריך שיהיו נסיבות מיוחדות, למשל – מומחיות, הסתמכות. עצם העובדה שמישהו הוא נושא משרה לא מצמיח חוב"ז.
הצלת העץ הבוער – יש לעשות זאת בזהירות ע"מ שלא לשרוף את האצבעות. האם המנהל חב באופן אישי על חוזים שהוא חתם עליהם כשהוא מנסה להציל את החברה?
פס"ד פניגשטיין נ' המהפך – היו יחסי אמון מיוחדים בין חברת בנייה לתובע, כי הם עבדו ביחד 30 שנה. לא הוכיחו שהמנהל ידע בוודאות שהחברה עומדת לקרוס, אלא רק חשש, לכן אין הפרת חובת תו"ל. יחסי אמון מיוחדים אינם מספיקים – דרוש הסתמכות ספציפית או מומחיות כמו בהלכת מתיתיהו.
פס"ד ברנוביץ' – דן בהסדר של פירוק. לא לומדים את זה כי לא מדובר בחברה חיה. בכל מקרה צריך לדעת שיש הוראות שמקנות עילת תביעה מיוחדת למפרק של החברה לתבוע מנהלים – ס' 373-374.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה