יש סרט שהוא רוצה להראות ב-7 לינואר ב-19:00/ צריך לראות את בילעין חביבתי לבד.
היום נראה עוד דוגמה להפעלת כח במרחב דרך המשפט ונראה איך המשפט נע במרחב.
נראה איך אפשר להבין את הגליל כמקור אזורי לדיני מקרקעין בישראל – תהליכים ודוק' שיפטוית.
מה חשיבות הדינמיקה? המעבר של כלים משפטיים בישראל עיצב חלקים חשובים של דיני מק' בישראל ואיך המדינה תבעה קרקע לאורך השנים. הצורה בה המדינה תבעה קרקרע עזר לעצב את דיני מק' וזה מה שהניע את תהליך הדיפוזיה.
מה התרומה של הדיפוזיה לתחום הגיאו' המשפטית? חסר חיבור בין גיאו' משפטית לדיפוזיה של המשפט. ברור שזה נושא גיאו' ומשפטי, אבל עד עכשיו לא עשו את החיבור.
התרומה לדיפוזיה של המשפט: כי זה מביא את רעיון הדיפוזיה הפנימית של המשפט. המוקד של מחקר הדיפוזיה של המשפט הוא ממדינה למדינה ולא פנימי.
התרומה להיסטוריה של המשפט – עוזר להבין יותר טוב את ההתפתחות ההיסטורית של דוק'. במקום להסתכל על התפתחות הדוק' דרך פסיקות העליון. אבל בעצם העליון הרבה פעמים מאמץ רעיונות של אחד הצדדים או של ביהמ"ש נמוכים.
חקר הדיפוזיה
מתחילת המאה הקודמת יש מחקרי דיפוזיה במדעי החברה. הרעיון הוא להבין איך אלמנטים מסויימים בתרבות ובחברה עוברים ממקום למקום. במחצית השניה של המאה הקודמת החלו לימודי דיפוזיה במשפט אבל לא קראו לזה דיפוזיה. מאד התלבטו לגבי המינוח המתאים במחקר המשפטי. המאבקים על השם משקפים מאבק במדעי החברה בין אבולוציוניסטים לדיפוזיוניסטים. הדיפוזיוניסטים אומרים ששינויים מבחוץ הם החשובים ויצירה עצמאית היא נדירה. אבולוציוניסטים חושבים שכל חברה משפיע ומתפתחת את עצמה. הגישה הדיפוזיוניסטית עוזרת למדינות חזקות לשלוט עם אינטרסים קולוניאליים ולשנות את החברה המקומית כי היא צריכה גם להפוך ל"מודרנית". ויליאם טוייניג הוא הראשון שחיבר בין דיפוזיה למשפט. מה שהמאמר מנסה לעשות זה להוסיף את האלמנט של המרחב ולכן המעבר בין מדינה למדינה הוא רק אלמנט אחד של דיפוזיה של המשפט.
צריך לחשוב על המדינות באזורים, כאשר כל אזור הוא מרחב פוליטי-חברתי – איך אנשים חווים את המשפט, הסכסוכים המקומיים (למשל סכסוך אתני בין קבוצות). צריך להבין את זה כדי להבין את התפתחות המשפט. פעילות ממשלתית (מדיניות וחקיקה משנית) יכולה לשחק תפקיד במרחב הזה, זה יכול להיות תפקיד חשוב או לא (במקרה שלנו תפקיד חשוב). היא מעצבת את המרחב. חקיקה של הכנסת – התפתחה כדי להתמודד עם המרחב (בעיות / רצון לנצל משאבים וכו'). דוגמה טובה – חוק רמה"ג. סכסוכים במרחב מגיעים לביהמ"ש מחוזי, ומשם בערעור הם מגיעים לעליון. בעליון פוסקים, וזה יוצר דוק' שיפוטית שרלוונטית לכל המדינה ולא רק למחוז. וכך נוצרת התפשטות על פני כלל האזורים. עקרונית יכול להיות מעבר גם בדרכים אחרות.
כדי להבין את הנסיבות בהן הגליל הפך לאזור יוצר משפט צריך להבין את השכבות של דיני מק' בשנות ה-50 וה-60.
שכבה עות'מנית – חוק הקרקעות מ-1858. החוק הבדיל בין סוגים שונים של מק'. 5% מהקרקע הם מולכ – בעלות מלאה. 95% סוגים אחרים בבעלות מפוצלת (לצורך הענין "מירי") – זה אומר שהזכות להשתמש/למכור/למנוע השגת גבול לא שייכים לישות משפטית אחת מפוצלות ("מפולצות... זה הגיוני מה שאמרתי?") בין המדינה לבין המחזיק בקרקע. זה היה קיים לפני החוק העות'מאני אבל החוק שם את זה בקוד (“איך אומרים CODE?”). כל עוד האנשים מעבדים את הקרקע ומשלמים מיסים היא שלהם לעד. זה עובר בירושה, אפשר למכור וכו'. יש טענות שלמרות שהבעלות הרשמית היתה של המדינה הבעלים האמתיים היו אלה שעיבדו את הקרקע.
שכבה בריטית -1914. הם ניסו להיפטר מהבעלות המפוצלת. זה לא התאים להם אידיאולוגית. החל תהליך הסדר מקרקעין. הסדר מק' הוא תהליך בו מזהים אזור שהשלטונות חושבים שצריך לעשות שם רישום מקיף ומודרני של הזכויות, חלוקה לגושים וחלקות ובירור שיפוטי לגבי הבעלות, רישום של תוצאות התהליך בסיפרי אחוזה חדשים ומסודרים.
חוקי קרקע ישראליים – 48'. בעקרון נמשך התהליך של ההסדר.
עד 69' לא תיקנו את החוק כך שחוק הקרקעות העות'מני לא יחול אבל כוונת ההסדר היא לרוקן אותו מתוכן. באזורים בהם לא עשו ההסדר, אז השטח פתוח לשינויים באופן תביעת הקרקע (בכל פעם שמתחלף השלטון).
בשנות ה-50 וה-60 בגליל היתה מערכה של תביעות בגליל. רואים היום את המאבק עם הבדואים בנגב – שגם שם אין הסדר מקרקעין. אחד האלמנטים החשובים בהסדר מק' הוא הסופיות של ההסדר. כל עוד אין הסדר המצב אינו סופי. בשנות ה-80 המערכה בגדה היתה ב"הכרזה על אדמות מדינה", אי אפשר לעשות הסדר מק' כי זה שטח כבוש, אבל זה היה על אותו עקרון.
אז למה הגליל חשוב? כי הוא לא הוסדר; בגלל מדיניות ייהוד הגליל.
ב-54-56 היה מבצע מיוחד להסדר קרקעות בצפון. זאת החלטה ממשלתית לעשות הסדר מק' בגליל במהירות. היה רצון לחפש אדמות מדינה בשביל התישבות יהודית. זה כלל גם אדמות של פליטים פלסטינים (אדמות נפקדים). “גילו" את האיום של ס' 78 של חוק הקרקעות העות'מני שמי שמעבד קרקע 10 שנים זכאי לבעלות. היתה תפיסה שערבים מתשלטים על אדמות מדינה. אז הם עשו את זה אחרי 48 ולא הוגשו תביעות, הם עלולים לקבל בעלות ב-58. ההגדרה של "אדמות מדינה" השתנתה לעיתים קרובות בגלל שינויים תכופים בחוק. התוצאה של המבצע היא תוכנית רחבה של תביעות מדינה בגליל בהתבסס על תצ"אות בריטיים משנות ה-40. שינו את התקופה בס' 78 ל-15 שנה כדי שהתצ"אות הישנים יתפסו.... כל מה שלא עובד אז נחשב לאדמות מדינה. התוצאה היא כ-8000 סכסוכים בין המדינה לפלסטינים בגליל שהתבררו בביהמ"ש המחוזי בחיפה. זה החומר שממנו התפתחו הדוק'.
הפסקתי לסכם 20 דק' לפני הסוף עקב הלכתי הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה