Douglass v. Hustler
דגלס היא שחקנית ודוגמנית, שתבעה את מגזין הסטלר על פגיעה בפרטיות והשיגה 600,000$. המגזין ערער.
היא דיגמנה בעירום לפלייבוי, וחתמה שמותר לצלם להתשמש בתמונה בפלייבוי "או למטרות חוקיות אחרות".
בינתיים היא התפרסה כשקחנית ואז הצלם הביא את התמונות שלה להסטלר, כנראה עם אישור מזוייף.
עילת התביעה: הצגתה "באור שגוי", שימוש בתמונות ששיכות לה
הנזק: לחץ נפשי, הפסיקו להזמין אותה להכין פרסומות כי חשבו שהיא התנדבה להצטלם למגזין
כאן מופיע קטע די ארוך שמתאר בדיוק איזה תמונות והאם הן מציגות אותה כלסבית או לא. אני בטוחה שהשופטים נהנו
פסה"ד:
אין ספק שהסכמה להופיע בפלייבוי לא זהה להסכמה להופיע בהסטלר, לאור האופי השונה של המגזינים.
לגבי השימוש בזכותה: לגיטימי שהמגזין יעשה כתבה עלה וישתמש בתמונות שנמצאות כבר ברשות הציבור, אבל לא בתמונות שהגיעו אליו בדרך לא חוקית. הוא צריך לשלם לה על השימוש בתמונות. זה כמובן לא היה נכון אם היא היתה חותמת על אישור לשימוש בלתי מוגבל בתמונות.
נראה גם שהיה כאן זדון כי המגזין ידע שאין אישור.
לגבי חישוב הפיצויים, צריך לקחת בחשבון לא רק את הכנסתה אלא גם גורם סיכון כי זאת לא הכנסה קבועה אלא מפרסומות. כמו כן היא עדיין יכולה לפרסם בערים אחרות.
מותר לתת לה פיצויים עונשיים.
אלוניאל נ' מקדולנד - ראו קניין
ליאור בן שטרית נ' פלונית
פלונית הועסקה בזנות ודורשת תשלומים מכח חוק שכר מינימום בנוסף לפיצויים על עוגמת נפש.
במולדובה הובטח לה שתעבוד כמעסה ותרוויח 1000$ לחודש. כשהגיעה לארץ הכריחו אותה לעסוק בזנות, כשאת הכסף היא העבירה לסרסורים. היא עברה מיד ליד ולפעמים קיבלה תשלום.
פסה"ד:
יש להשתמש בס' 1 לחוק ע"ע. מותר במקביל להגיש תביעה נזיקית. כלומר, אם היתה מבקשת, ביהמ"ש היה יכול לפסוק השבה של "מלוא הסכומים שהתקבלו מעיסוקה". ברור שהיא יכולה גם לתבוע ע"פ חוק שכר מינימום.
ליבוביץ' נ' אליהו
המשיבות הן מייבאות בלעדיות של עטי "פרקר" ו"קרוס". המערער הוא משווק סיטונאי. הוא החל לקנות את העטים מגורם בארה"ב שאינו היצרן. הן מבקשות נגדו צו מניעה, בטענה שזו זכותן כי יש להן בלעדיות. כמו כן הן טוענות כי המערער "גוזל" מהן את ההשקעה בבנית המוניטין של המוצר - ע"ע.
פסה"ד:
האם מתקיימת עילת ע"ע? ניתן לכאורה להוכיח שהמערער נהנה ממאמצי השיווק של המשיבות. בחינת האם יש לו זכות שבדין במקרה זה היא בחינה האם ההתעשרות "צודקת". אין כאן פגיעה בזכות קניינית של המשיבות, משום המוניטין הוא של היצרן. זכות ההפצה היא חוזית ולא קניינית. אולם, ייתכן שדיני ע"ע מגנים על זכויות אחרות, למשל ציפייה. לציפייה יש בד"כ הגנה קטנה. ניצב מולה האינטרס של התחרות החופשית וחופש העיסוק. אלו הם אינטרסים חזקים לכן הציפייה אינה מוגנת ואין פה ע"ע, אלא אם כן נמצא פה "יסוד נוסף".
יסוד נוסף יכול להיות: התנהגות בלתי הוגנת/שאינה בתו"ל; "נסיבות אחרות".
בענינינו אין עילת ע"ע.
סודהגל נ' ספילמן
מצא: ספילמן התחרה בסודה פופ ופגע בציפייתה להמשך קשריה עם לקוחותיה. אין צריך לומר, כי היה בידו להתחרות בסודה פופ בדרך הרגילה. אך ספילמן לא נקט דרכי תחרות מקובלות, ואת דרכו לקהל הצרכנים של מכלי סודהבל פילס בניסיון השתלטות על המכלים המצויים במחזור. הפסול אינו ברכישת מכלים ריקים כאלה מידי צרכנים יחידים שביקשו להחליפם במכלים מלאים של ספק אחר; אלא ברכישה מתוכננת ושיטתית של מכלי סודהבל, בראש ובראשונה מידי מפיציהם, במטרה לאלץ את לקוחותיה של סודה פופ להיזקק לסחורתו ולשירותיו של ספילמן. מדובר בשיטה פסולה לכן יש פה ע"ע ("יסוד נוסף").
ניתן לקבל סעד מניעתי.
בך: ניתן לתבוע גם בעילת גזל ע"פ ס' 52 לפקנ"ז. חברות הסודה לא התכוונו למכור את המיכלים.
אטלנטיק נ' גד פרוסט
אטלנטיק עסקה בדיג פטור ממכס. לדג פרוסט יש פטור ממכס לייבוא מכסה מסויימת של דגים, ואטלנטיק טוענת שהיא עברה את המכסה, מכרה ב"מחירי היצף" ולכן התעשרה על חשבונה. היא הגישה תביעה בנזיקין אך נדחתה בטענה שמדובר בתחרות מסחרית ושפקודת המכס לא נועדה למנוע אותה.
פסה"ד:
דג פרוסט אכן התעשרה מהשוק שפיתחה אטלנטיק. האם מדובר בהתעשרות שלא כדין? יש בעיה עם מתן עילת ע"ע לכל מי שהמתחרה שלו הפר חוק, למשל אם לא שילם מס הכנסה. מצד שני, יש פה שוק ייחודי (מונופולי). היתה פגיעה בציפיה שלוותה כיסוד נוסף של תחרות בלתי הוגנת. זה גם הולם את עמדת המשפט העיברי.
אדי מערכות סטריאו נ' אפריל טקליין
אדי מייבאת ומשווקת מערכת אזעקה בשם "קליפורד" ואפריל החלה לייבא ולשווק מערכת אזעקה בשם "דרגון". הפרסומת ל"דרגון" היתה דו-שלבית, כלומר קודם היה "טיזר" שדיבר על "אזעקת אמת" ואז הפרסומת לדרגון. הפרסומת ל"קליפורד" היתה מאד דומה לפרסומת של "דרגון" (השתמשה גם היא במושג "אזעקת אמת").
פסה"ד: אדי השתמשה ב"טיזר" של "דרגון" והתעשרה שלא כדין.
דגלס היא שחקנית ודוגמנית, שתבעה את מגזין הסטלר על פגיעה בפרטיות והשיגה 600,000$. המגזין ערער.
היא דיגמנה בעירום לפלייבוי, וחתמה שמותר לצלם להתשמש בתמונה בפלייבוי "או למטרות חוקיות אחרות".
בינתיים היא התפרסה כשקחנית ואז הצלם הביא את התמונות שלה להסטלר, כנראה עם אישור מזוייף.
עילת התביעה: הצגתה "באור שגוי", שימוש בתמונות ששיכות לה
הנזק: לחץ נפשי, הפסיקו להזמין אותה להכין פרסומות כי חשבו שהיא התנדבה להצטלם למגזין
כאן מופיע קטע די ארוך שמתאר בדיוק איזה תמונות והאם הן מציגות אותה כלסבית או לא. אני בטוחה שהשופטים נהנו
פסה"ד:
אין ספק שהסכמה להופיע בפלייבוי לא זהה להסכמה להופיע בהסטלר, לאור האופי השונה של המגזינים.
לגבי השימוש בזכותה: לגיטימי שהמגזין יעשה כתבה עלה וישתמש בתמונות שנמצאות כבר ברשות הציבור, אבל לא בתמונות שהגיעו אליו בדרך לא חוקית. הוא צריך לשלם לה על השימוש בתמונות. זה כמובן לא היה נכון אם היא היתה חותמת על אישור לשימוש בלתי מוגבל בתמונות.
נראה גם שהיה כאן זדון כי המגזין ידע שאין אישור.
לגבי חישוב הפיצויים, צריך לקחת בחשבון לא רק את הכנסתה אלא גם גורם סיכון כי זאת לא הכנסה קבועה אלא מפרסומות. כמו כן היא עדיין יכולה לפרסם בערים אחרות.
מותר לתת לה פיצויים עונשיים.
אלוניאל נ' מקדולנד - ראו קניין
ליאור בן שטרית נ' פלונית
פלונית הועסקה בזנות ודורשת תשלומים מכח חוק שכר מינימום בנוסף לפיצויים על עוגמת נפש.
במולדובה הובטח לה שתעבוד כמעסה ותרוויח 1000$ לחודש. כשהגיעה לארץ הכריחו אותה לעסוק בזנות, כשאת הכסף היא העבירה לסרסורים. היא עברה מיד ליד ולפעמים קיבלה תשלום.
פסה"ד:
יש להשתמש בס' 1 לחוק ע"ע. מותר במקביל להגיש תביעה נזיקית. כלומר, אם היתה מבקשת, ביהמ"ש היה יכול לפסוק השבה של "מלוא הסכומים שהתקבלו מעיסוקה". ברור שהיא יכולה גם לתבוע ע"פ חוק שכר מינימום.
ליבוביץ' נ' אליהו
המשיבות הן מייבאות בלעדיות של עטי "פרקר" ו"קרוס". המערער הוא משווק סיטונאי. הוא החל לקנות את העטים מגורם בארה"ב שאינו היצרן. הן מבקשות נגדו צו מניעה, בטענה שזו זכותן כי יש להן בלעדיות. כמו כן הן טוענות כי המערער "גוזל" מהן את ההשקעה בבנית המוניטין של המוצר - ע"ע.
פסה"ד:
האם מתקיימת עילת ע"ע? ניתן לכאורה להוכיח שהמערער נהנה ממאמצי השיווק של המשיבות. בחינת האם יש לו זכות שבדין במקרה זה היא בחינה האם ההתעשרות "צודקת". אין כאן פגיעה בזכות קניינית של המשיבות, משום המוניטין הוא של היצרן. זכות ההפצה היא חוזית ולא קניינית. אולם, ייתכן שדיני ע"ע מגנים על זכויות אחרות, למשל ציפייה. לציפייה יש בד"כ הגנה קטנה. ניצב מולה האינטרס של התחרות החופשית וחופש העיסוק. אלו הם אינטרסים חזקים לכן הציפייה אינה מוגנת ואין פה ע"ע, אלא אם כן נמצא פה "יסוד נוסף".
יסוד נוסף יכול להיות: התנהגות בלתי הוגנת/שאינה בתו"ל; "נסיבות אחרות".
בענינינו אין עילת ע"ע.
סודהגל נ' ספילמן
מצא: ספילמן התחרה בסודה פופ ופגע בציפייתה להמשך קשריה עם לקוחותיה. אין צריך לומר, כי היה בידו להתחרות בסודה פופ בדרך הרגילה. אך ספילמן לא נקט דרכי תחרות מקובלות, ואת דרכו לקהל הצרכנים של מכלי סודהבל פילס בניסיון השתלטות על המכלים המצויים במחזור. הפסול אינו ברכישת מכלים ריקים כאלה מידי צרכנים יחידים שביקשו להחליפם במכלים מלאים של ספק אחר; אלא ברכישה מתוכננת ושיטתית של מכלי סודהבל, בראש ובראשונה מידי מפיציהם, במטרה לאלץ את לקוחותיה של סודה פופ להיזקק לסחורתו ולשירותיו של ספילמן. מדובר בשיטה פסולה לכן יש פה ע"ע ("יסוד נוסף").
ניתן לקבל סעד מניעתי.
בך: ניתן לתבוע גם בעילת גזל ע"פ ס' 52 לפקנ"ז. חברות הסודה לא התכוונו למכור את המיכלים.
אטלנטיק נ' גד פרוסט
אטלנטיק עסקה בדיג פטור ממכס. לדג פרוסט יש פטור ממכס לייבוא מכסה מסויימת של דגים, ואטלנטיק טוענת שהיא עברה את המכסה, מכרה ב"מחירי היצף" ולכן התעשרה על חשבונה. היא הגישה תביעה בנזיקין אך נדחתה בטענה שמדובר בתחרות מסחרית ושפקודת המכס לא נועדה למנוע אותה.
פסה"ד:
דג פרוסט אכן התעשרה מהשוק שפיתחה אטלנטיק. האם מדובר בהתעשרות שלא כדין? יש בעיה עם מתן עילת ע"ע לכל מי שהמתחרה שלו הפר חוק, למשל אם לא שילם מס הכנסה. מצד שני, יש פה שוק ייחודי (מונופולי). היתה פגיעה בציפיה שלוותה כיסוד נוסף של תחרות בלתי הוגנת. זה גם הולם את עמדת המשפט העיברי.
אדי מערכות סטריאו נ' אפריל טקליין
אדי מייבאת ומשווקת מערכת אזעקה בשם "קליפורד" ואפריל החלה לייבא ולשווק מערכת אזעקה בשם "דרגון". הפרסומת ל"דרגון" היתה דו-שלבית, כלומר קודם היה "טיזר" שדיבר על "אזעקת אמת" ואז הפרסומת לדרגון. הפרסומת ל"קליפורד" היתה מאד דומה לפרסומת של "דרגון" (השתמשה גם היא במושג "אזעקת אמת").
פסה"ד: אדי השתמשה ב"טיזר" של "דרגון" והתעשרה שלא כדין.
דגן / עשיית עושר בין יהדות לליברליזם
התשתית האידיאולוגית שבבסיס דיני ע"ע
א' נוטל נכס של ב' ומפיק ממנו רווחים אשר עולים על שווי השוק ועל הנזקים שנגרמו ל-ב'.
הסעדים הכספיים
נזק - כשאר הנטילה פגעה במצבו הכלכלי של המזכה, ע"י הורדת שווי המשאב או מניעת קבלת רווחים מצדדים שלישיים. אינו כולל נזק היפתוטי - כאשר המזכה לא רצה/יכל להפיק רווח מהמשאב. רווח- כלל התקבולים של הזוכה. שווי שוק - המחיר שהיה נקבע בעסקה בין צדדים רצוניים.
הערכים המתחרים
רווח - לבעלים יש שליטה על המשאב. הרתעה של זוכים. הגנה על חירות שלילית. שיטת משטר ליברטניאנית מאמינה שחירות שלילית הוא הערך היחיד שהמדינה צריכה לקדם ולכן תבחר בסעד זה.
שווי שוק - הגנה על אינטרסים כלכליים של האנשים.
נזק - אינטרס הקהילה. אלטרואיזם ממוסד - עידוד אנשים להביא בחשבון את האינטרס של אחרים. מקור הערך: כולנו בני אדם או יש לנו צורך קיומי להיות חלק מקהילה. דימוי "אני מפוצל" - המזכה אינו נדרש להקריב מהאינטרסים שלו אלא שבנסיבות מסויימות הסעד יהיה רק נזק.
יש קשר בין כלל המגביל מזכים לדמי נזקם לבין תוכניות חזקות של סיפוק צרכים חיוניים ולבין תוכניות שיוויוניות המבוססות על טענת שרירותיות היתרונות הטבעיים ,החברתיים והכלכליים שבידינו.
דיני ע"ע וצדק חלוקתי
דיני ע"ע הם "תוכנית חלוקתית" מפני שהם קובעים אילו נטילות הן בלתי צודקות ומחייבות תיקון ואיזה סעדים ינתנו. קים קשר בין תוכנית החלוקה שנבחרה לבין האתוס הנורמטיבי של החברה (למרות שמדובר במשפט פרטי ולא ציבורי). זאת, כיוון שאז הכללים יתנגשו או שתהיה בעיה עם האופן בו החוקים מחנכים. כך, כלל שליטה יופיע בחברות ליברטריאניות.
התשתית האידיאולוגית שבבסיס דיני ע"ע
א' נוטל נכס של ב' ומפיק ממנו רווחים אשר עולים על שווי השוק ועל הנזקים שנגרמו ל-ב'.
הסעדים הכספיים
נזק - כשאר הנטילה פגעה במצבו הכלכלי של המזכה, ע"י הורדת שווי המשאב או מניעת קבלת רווחים מצדדים שלישיים. אינו כולל נזק היפתוטי - כאשר המזכה לא רצה/יכל להפיק רווח מהמשאב. רווח- כלל התקבולים של הזוכה. שווי שוק - המחיר שהיה נקבע בעסקה בין צדדים רצוניים.
הערכים המתחרים
רווח - לבעלים יש שליטה על המשאב. הרתעה של זוכים. הגנה על חירות שלילית. שיטת משטר ליברטניאנית מאמינה שחירות שלילית הוא הערך היחיד שהמדינה צריכה לקדם ולכן תבחר בסעד זה.
שווי שוק - הגנה על אינטרסים כלכליים של האנשים.
נזק - אינטרס הקהילה. אלטרואיזם ממוסד - עידוד אנשים להביא בחשבון את האינטרס של אחרים. מקור הערך: כולנו בני אדם או יש לנו צורך קיומי להיות חלק מקהילה. דימוי "אני מפוצל" - המזכה אינו נדרש להקריב מהאינטרסים שלו אלא שבנסיבות מסויימות הסעד יהיה רק נזק.
יש קשר בין כלל המגביל מזכים לדמי נזקם לבין תוכניות חזקות של סיפוק צרכים חיוניים ולבין תוכניות שיוויוניות המבוססות על טענת שרירותיות היתרונות הטבעיים ,החברתיים והכלכליים שבידינו.
דיני ע"ע וצדק חלוקתי
דיני ע"ע הם "תוכנית חלוקתית" מפני שהם קובעים אילו נטילות הן בלתי צודקות ומחייבות תיקון ואיזה סעדים ינתנו. קים קשר בין תוכנית החלוקה שנבחרה לבין האתוס הנורמטיבי של החברה (למרות שמדובר במשפט פרטי ולא ציבורי). זאת, כיוון שאז הכללים יתנגשו או שתהיה בעיה עם האופן בו החוקים מחנכים. כך, כלל שליטה יופיע בחברות ליברטריאניות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה